Ohr HaMeir, Beha'alotcha 3

והיה טעמו כטעם לשד השמן ונודע כ"מ שנאמר לשון והיה יגיד שמחה כי שמחה ודאי לפניו ית' בהיות לנו עם קרובו ישראל בהירות השכל לטעום טעם החכמה הכינוי במלת שמן והיינו להשיג אפילו באכילה ושתיה ושאר תענוגים הגשמיים רמיזא דחכמתא הרומזת לעבודת הבורא והשגת אלהות לעשות בתחתון ולרמוז בעליון בשם על הלב למה ברא הקב"ה ככה בעולמו בטעמים שונים זמ"ז הלא כל מה שברא הקב"ה בעולמו הכל בשביל קילוסו ושבתו שיגיע צד הנאה לבורא עולם ולא רק להנאת עצמו ותענוג גופו להתאוה תאוה וזהו והיה יגיד לשון שמחה טעמו של בחינת המן הן בעבר ועתיד נאמר על בחי' מזונותיו של אדם המעותד להחיות נפשו אל ישים רוחו ונפשו למלאות תאותיו הגשמיים כ"א והיה טעמו כטעם לשד השמן הכינוי לחכמה כמו שנמשך ונתפשט מחכמה עליונה כלל המבואר בדברינו וזה כל האדם אל ימוט מנגד עיניו ויאמין באמונה שלימה איך שלא נפסק ועדיין ענין הורדת המן מיום היותו על הארץ עד ביאת הגואל ב"ב ובכל פרטי מאכליו טועם בהם טעם מן וע"כ צריך האדם להכין מלא קומתו מראש עד עקב לבו בטח באלהים כאשר בטחו דור המדבר ולערך בטחונם המציא להם מזונם. כנזכר בגמרא הכל כפי אמונתם התקוע בקרב לבם ובטחונם שלם עמו יתברך ואז טוב לו בזה ובבא אמן: