Ohr HaMeir, Beha'alotcha 5

ושמתי בים ידו וגו'. הוא יקראני אבי אתה וגו' אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו וכל זה בלכתו בדרכי יושר לפניו יתברך לאפוקי אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון גמר אומר לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב והכלל בזה כי הנה מבשרי אחזה אלוה וכן דרכו של אדם הגשמי בהיות שאינו שומר פיו ולשונו מנבול פה ודבורים פחותים ונפולים זה הגורמת לפגום בבריתו כי ברית הלשון וברית המעור המה מכוונים וזה תולה בזה ונמצא כלפי דברים הנאמרים באמת שיש לו להבורא ב"ה נובלות דבורים זה הגורמת גם כן פגם ברית עליון כ"י והיינו שנפלו ונתלבשו אותיות התורה לחצונים ואישים פועלי און עושים אלו הצרופים באמצעות רעות מעשיהם ובאמת כל זה צריך להיות בשביל שכר ועונש ולהיות הבחירה חפשית ביד האדם לערך מעשיו כמ"כ לוקח מקח לעצמו מטוב עד רע או צרופים טובים או להיפך. ומעתה תשכיל לדעת רוח פיו יתברך שאמר ושמתי בים ידו וגו' לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו כי בודאי בלכתו בדרכי יושר בתורה ועבודה אזי אינו שגה ברואה בפנימות התורה ואדרבה הגם שנראה ונדמה לכאורה כאלו צרופים גשמיים כחו יפה לעשות מכללות הספורים רק שמות ותואר כינוים הקדושה ומחזיר את התורה ליושנה לבהירותה וזהו בריתי מוסב על ברית עליון לשון למודים אשר פיה של התורה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כמבואר למעלה ביאור כתוב זה עיין בדרוש שבועות וזהו ובריתי נאמנת לו היינו ברית לשון התורה נאמנת לו לראות רק צירופים קדושים רוחנים ובהירים לאפוקי אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון וכיון שכן ממילא לערך מעשיהם המכוערים נעשה להם ברית לשון התורה סם המות צרופים לא טובים כי התורה נדמה אליו בספורים הגשמיים שהם נובלות חכמה עלאה ומכאן נמשך לאישים פועלי און לדבר על ה' ועל משיחו כמבואר ולכן גמר אומר הקב"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה להורות שגם במקום גבוה ישנה לבחינת אלו בהיות שאינו שומר ברית הלשון מנובלות החכמה כמבואר אזי יש חילול בבריתו כ"י והיינו שנופלים צרופים מאותיות התורה לקליפות לדבר על ה' ועל משיחו ובאמת כן גזרה חכמתו יתברך מנובלות חכמה נעשה תורתינו הקדושה להיות הבחירה חפשית ביד האדם לעשות צירופים מטוב עד רע ח"ו לערך מעשיו כנזכר וזהו אחת נשבעתי בקדשי אחת מוסב הדבור אל השכינה הנקרא אחת היא יונתי תמתי נשבעתי ידוע משמעו ברזא דשבעה הכוונה כן גזרה חכמתו יתברך להלביש את השכינה אשר ממקום קדוש יהלכו בשבעה מדריגות התחתונים אשר בכאן יש שבעה תועבות ז' הפכיים תערובות טוב ורע וכאן הוא עיקר עבודת האדם למאוס ברע ולבחור בטוב וכמ"כ עושה צרופים בתורה טוב או רע ולזה גמר אומר אם לדוד אכזב נודע בחינת דוד הוא עולם הדבור והיינו ה' צדיק יבחן אם יוצא דבור אמת ותורת אמת היתה בפיו או דבורים כוזבים ובזה תולה שכר ועונש ובין והבין הדברים כי עמוקים ומי ימצאם סוף דבר הכל נשמע לדעת כל אנשי מעשהו אם רואה בני אדם עומדים עליו בדברי כזב ידע נאמנה שמשלו נתנו לו כי הוא בעצמו הגורם ככה כנזכר להיות שלא עשה מחסום לפיו. ועוד יש סבה אחרת הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז ועל דרך שבארנו למעלה פירוש הפסוק שאמר נעים זמירות ישראל ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ולכאורה יש לתמוה איה איפוא המקום של השכורים לשיח ולדבר על דוד המע"ה יש ויש מצד התערובות שכל ישראל ערבים זה בזה וע"ד מאמרם חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה ובאמת מצד הצדיק בעצמו תאלמנה שפתי שקר ומה לתבן את הבר כי אם להיות שלצדיק יש בחי' התחברות עם חבירו הדומה אליו באחת ממדות הטובות וגם במדה לא טובה שיש בחבירו יש לו להתחבר בחינת התחברות לאדם פחותי ממנו ונמצא אדם השלישי אין לו שייכות כלל מלהוציא דבור על צדיק הראשון כי אם באמצעות השני שיש לו שייכות מצד הטוב שבו לצדיק הראשון ומצד הרע שבו לאדם השלישי וכן השלישי בחמישי על ידי הרביעי ומוסיף והולך עד שמגיע הדבר לשותי שכר פוערים פיהם לבלי חק הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז הגם שמצד עצמותם רחוקים המה מצדיק הראשון כרחוק מזרח ממערב עם כל זה יש להם מקום לדבר עליו מצד התכללותם וכל אחד נעשה אמצעי בין נמוך לגבוה עד הראשון שאין לו שום דופי והאנשים חוטאים בנפשותם ובני בליעל לדבר עליו דברים אשר לא המה והנה ענין זה נמשך מרום המעלות עד הנמוכים שבמדריגות בלתי אפשרי להיות בחינת התחברות בין שני דברים כי הם באמצעות חומר הפשוט הנקרא בספריהם היולי ובחי' היולי זה הוא דבר המחבר ולכן תמצא שבלתי אפשרי להיות מביצה אפרוח כי אם באמצעות היולי שנעשה חומר פשוט באין המוחלט וברגע זו נפשט צורת הביצה לצורת אפרוח וכן נראה הדברים בארבע בחי' דצח"מ מצינו בספרים אשר בין ארבעתם יש דבר הממוצע הבחינה האמצעות שבין חי למדבר הוא הקוף ובחינת אמצעות בין צומח לחי הוא אדני השדה שהוא חי הדבוק בחבל היוצא מטבורו ונשרש בארץ ובין הצומח לדומם בחינת האמצעות הוא האלמוגים הנקרא קוראל כי הוא צומח בארץ והוא אבן דומם וכן במקום הגבוה בין עולם לעולם מד' עולמות אבי"ע הענין גם כן כנודע למשכילים אשר בלתי אפשרי להיות התחברות דבר והפכו כ"א ע"י אמצעות הנוגע לכאן ולכאן כמבואר ומכאן נמשך שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז הכל על ידי אמצעות החברים חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה ובאמצעות התכללותם פוערים פיהם לדבר על צדיק והנה איש האמצעי בין צדיק הראשון לשלישי יש לכנותו בשם שער שבחינות השער לחבר שני דברים כי מה שמשער ולפנים כלפנים ומשער ולחוץ כלחוץ והשער הוא המחברם ולזה רמז דוד המלך ע"ה ישיחו בי יושבי שער הן המה היושבים בשער בת רבים הנוגעים לכאן ולכאן לפנים ולחוץ כנזכר וזאת הגורמת ונגינות שותי שכר גם להם יש מקום מוצא לדבר על נפשי רע באמצעות התכללות' ע"י יושבי שער. ועתה נחזור לענין ויאמר שמעו נא דברי בכאן בא להוכיח על פניהם שדברו מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח על זה תמה הקב"ה מאין לקחו אלו הדיבורים אשר דברו במשה כי בודאי גם שני הסבות שזכרנו למעלה שיש מקום לדבר על צדיק כ"ז אינו שייך במשה רבינו שהתור' מעידה על צדקו' הצדיק והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמ' ויאמר שמעו נא דברי ותנו לבכם מה הגורם ככה לפעור פה על משה ושאו עיניכם וראו ההפרש שבין משה לשאר הנביאים אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו וכמו דאיתא באור החיים בעת בא דברו הטוב להם יתבלבל דעתם ויהיה כאדם השוכב בלב ים ויתהוללו גם לא יבא להם הדבור בצורתו אלא מלובש תוך דמיון ומשל כדי שיוכלו שאת הדבור ואעפ"כ מתהוללים והיו נופלים לארץ ומתטרפת דעתם מעליהם מה שאין כן משה שהיה מושלל מזה שלא היתה דעתו משתנת בבא אליו דבר ה' עיין שם לענינינו לזה בא דברו להוכיח על פניהם לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וידוע מאמרם שהיה יודע הצירופים לברוא עמהם עולמות ועכ"ז בכל ביתי נאמן וכיון שכן בודאי דאי לא היה לו נובלות דיבורים צירופים לא טובים להלשין עליו ועוד נוסף על זה פה אל פה אדבר בו להורות בא מי שם פה לפרטי הנבראים להוציא דיבור לפני אלהים הכל נמשך מפה משה פה קדוש על כל הפיות שבעולם אדבר בו כלומר אני בעצמי אדבר בו מתוך גרונו ע"ד מאמרם שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וזהו אדבר בו דייקא ומראה ולא בחידות אשר כל הנביאים אין כחם יפה לשמוע קול אלהים בלתי משלים ומליצות כ"א האיש משה אשר הפך חומרו ועשאו צורה רוחניות וכיון שכן שהוא מופרש ומובדל יותר מכל אדם אשר על פני אדמה וממילא בטלה ממנו גם שתי הסיבות שזכרנו הגורם להוציא דיבור על צדיק הן מבחי' דיבורים נפולים שלא שמר פיו ולשונו או מסיבות התערובות המבואר וא"כ מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה ואיה איפוא המקום הגורם לדבר עליו ככה והוא תמיה' המתקיימת והשם ברחמיו רוח נכון יחדש בקרבנו האמת והשלום אמן סלה נ"ו: