Ohr HaMeir, Chukat 3

או יאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק דאיתא בספר יצירה הבן בחכמה וחכם בבינה הגם שכבר דברו בו הראשונים ז"ל בביאור אלה הדברים עכ"ז עדיין אנו צריכין למודעי וכבר זכרתי כמה פעמים מהות בחי' הדיבור של אדם בהיותו מקושר לקדימת המחשבה בלי שום תערובת מחשבות חוץ אזי נבנה ונצטרף שם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה באופן המבואר לנו כמה פעמים היינו תחלת התעוררת עביד תנועה היא נקודה שבלב הוא בחי' יו"ד משם הוי"ה ב"ה ונקודה ראשונה בחי' גולמא יכול לעשות איזה המשכה שירצה ובהיותו עדיין בסוד המחשבה נקרא אז כלל הצריך לפרט כיון שאינו ניכרת מחשבתו לזולתו ואח"כ באים ה' מוצאות הבינה וממשיכות מכח כמה קוים והם ה' מוצאות הבינה ה' ראשונה משם הוי"ה והרמז בפסוק בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ היינו כללות הא"ב השמים ואת כללות הא"ב הארץ וה' מוצאות הבינה בחי' פרט נגד אותיות החכמה ואח"כ שתי בחי' הנ"ל מתלבשים בבחי' הקול אות ו' שבצרוף שם הוי"ה ואח"כ באים ה' מוצאות הפה ומחתכין את הקול ונשמע וזה כלל הצריך לפרט נמצא מתחלת התעוררת המחשבה עד עת בא הדיבור נבנה ונצטרף שם הוי"ה בשלימות והנה תכלית עיקר עבודת אדם בעוה"ז רק שיעסוק תמיד בבנין קומת השכינה היותה ג"כ בחינת יו"ד נקודה שחורה באין חיוורא עש"ה שחורה אני ונאוה ולכן נקרא ג"כ חכמה זעירא כנוי לסוד נקודת יו"ד ועיין בזוהר שיר השירים סוד פסוק שחורה אני ותשכיל נפלאות ובארנו הענין בדרוש שה"ש ע"ש אמנם ביאור אופן בנין השכינה עמוק עמוק וכל אדם מישראל חייב להתאמץ ולהשתדל בכל יכולתו ולחפש בספרים להבין את הענין לערך קט שכלו ואז ימצא מבוקשו אפס קצת וגם אני לא מנעתי א"ע מלהורות בזה כפי שקבלתי מרבותי הקדושים אשר בארץ המה ונשמתם בגנזי מרומים השכינה אמריה תאמר שחורה אני כ"י ונאוה ופירש"י ונאוה בחיתוך איברים לרמוז על הענין כי קודם שבאים הצדיקים לעשות על ידי אחיזת נשמתם קומת לשכינה היא בסוד נקודה שחורה והם באמצעות מעשיהם הטובים נתקן דוגמתם איברי השכינה וע"ד דאיתא בתיקונים שקורא להם מארי דעיינין מארין דרגלין ומארי דידין היינו אם האדם מתקן בבחי' עיניו נתקן ג"כ עין בקומתם כפי אחיזת נשמתו למעלה וכן בעשות מעשה הצדקה ומקיים פתוח תפתח נשלם יד למעלה בקומת השכינה וידמה המשכיל ענין אל ענין פרטי האיברים של הצדיקים המקדשים ומטהרים והיה קודש בלתי לה' לבדו ככה משלימים איברים הקדושים לקשטם ולהכינם בקומה שלימה מה שהיתה כ"י טרם בואם של הצדיקים בסוד נקודה שחורה בלא חיוורא דהיינו שלא היה לה עדיין בחינת התפשטות האיברים אחר כך בצדקת הצדיקים נאוה בחיתוך איברים וגורמים לה דיבורים להתפאר במעשיהם וכמבואר לנו פ"ה וכל שיח השדה טרם יהיה וכו' ואדם אין בארץ הכוונה שיח השדה מורה לדיבורי השכינה הנקרא שדה של חקל תפוחין ושיח השדה עדיין לא היה ומפרש הכתוב והטעם ואדם אין בארץ לעבוד את האדמה לקשטה ולבנותה ולכן אין לה במי להתפאר ומה מאוד ראוי לכל אדם מישראל מורא יעלה על ראשו ויחרד בקרב לבו מה החטא גורם אם העבודה רפויה בידו להכניס צוארו בעבודת אדוניו יומם ולילה ואל ירפה א"ע אפילו כמעט רגע כי בכל שעה ורגע אם מתרשל מתורה ועבודה גורם גרעון בקומה עליונה שלא נשלמה באמצעות כשרון פעולותיו בפרטי עתיו ורגעיו כי הכל תולה בהתעוררת התחתונים מבחי' נקודה שחורה שאין לה חיורא מכניסין לשם בחי' חוורא ואז נעשה ציור אות בשלימות וזהו עיקר בניינה הגם שאין שייך לומר בשכינה בחי' איברים גשמיים ואפילו ציור ותמונת אות ח"ו עכ"ז מי שחלק לו בבינה יתכן לו לדעת מרוחניות שבו משם יכול להשיג ולהסתכל איך נבנה התיבה מתחלת התעוררת המחשבה עד מדריגה תחתונה בחי' הדיבור שאז נעשה זאת המחשבה רוחניות אחדות אחד בחי' פרטיות אותיות של ה' מוצאות הפה בחמש מקומות כנזכר בספר יצירה קבע בפה בה' מקומות מחולקים נמצא מה שהיה תחלה כלליות נקודה שחורה בלי חוורא להבחין תמונת ציור אותיות הניכרים באמצעות החוורא שממשיכין מהנקודה בחי' גולמא המשכות לאיזה צד שירצה כפי ציור ותמונה שעלה במחשבה ורצון להמשיך זה האות ועתה נחזור לענין ביאור הבן בחכמה ע"פ הנזכר היינו בנקודת הכללי דסוד מחשבה בחינה החכמה הבן בה כלומר הכניס בינה להמשיך קווים מהחכמה מה יאמר ומה ידבר ולאן יפנה מחשבתו הקדומה והן המה ה' מוצאות הבינה בחי' פרט לכללות החכמה ושם נעשה ציור אותיות המחשבה וזהו הבן בחכמה היינו בקדימת התעוררות המחשבה להוציא דיבור הבן בה אנה יפנה אמנם אח"כ צריך ג"כ בחינת צמצום להתפשטות הבינה שלא יתפשט יותר מדי רק בגבול ידוע וכמו דאיתא בספר יצירה פנה לדרום וחתום ביה"ו היינו לחתום התפשטות חוץ לגבול ידוע ועיין בדרוש סוכות בענין זה ע"כ אחר התפשטות הבינה בא תיכף בחי' הקול לחתום ולצמצם ה' מוצאות הבינה וזהו וחכם בבינה כלומר גם בבינה צריך להכניס אח"כ בחי' כלל לצמצם ההתפשטות כמו שהיה תחלה בכלל סוד החכמה והנה רואין שגם בקול הפשוט נכללים בו אותיות האמירה וזה לך האות ויצעקו העם באמצע תפלתם קול פשוט בלא חיתוך צירופי תיבות והכוונה בזה כאשר בא לאדם התעוררת והתלהבות גדול בפתע פתאום אין די לו צמצום התיבה להלביש בה התעוררות מחשבתו ולכן זעק לבו קול פשוט ובאמת נכלל בקול פשוט זה כל משאלות לבו בדרך כלל ובזה אנו שואלין מאתו יתברך. תאזין שועתינו ותקשיב מנו מאמר זה הדבר אשר דברתי תאזין שועתינו שהיא קול פשוט בלא דיבורים פרטים ותמצא גם שם מאמר כי בקול הפשוט מלובש אותיות המחשבה כנזכר. כלל הנשמע שצריך המשכיל להתבונן בגשתו אל התורה או תפלה אזי בחכמה טרם צאתו לבחי' הדבור גם שם תבנה ותכונן הבית כינוי לתיבה שרוצה להוציא בכדי אח"כ כשבאים ה' מוצאות הפה לחתוך את הקול תתהוה ותצטרף שם הוי"ה ב"ה בשלימות כנזכר פ"ה כל מבקש הוי"ה יצא אל אוהל מועד וזה נקרא שעושה שם לשכינה היינו לעולם הדבור בונה שם הוי"ה ב"ה והכסיל אשר לא שם לבו גם לזאת וצעקה יצעק בתורה ותפלה הקול נשמע למרחוק בקול מר והוא בעצמו רחוק מאוד מאותן הדבורים ואפילו מזהיר ומצוה שכל ומוסר חכמים בזו למוסרו ותורתו כי בוודאי הדבורים יוצאים משפה ולחוץ ולא בזה בחר ה' נגיד ומצוה לעמו כי תועלתו מעט ואין רשומו ניכר לו למעלה ולמטה בלבות בנ"א ולא כן מי שנגע יראת אלהים בלבו שוקל בפלס מאזני שכלו כפי מה שמרגיש בעצמו התלהבות והשגת אלהות בבחינת עבודתו מאהבה ויראה. בגלוי ומצפונו כמ"כ פותח פיו בתורה ומוסר להורות דרך האמת אשר ילכו בה ובהיות כן אזי המחשבה עם הדבורים מקושרים בקשר אמיץ וחזק ולכל הפחות מהראוי להיות אם אינו עתה כל כך בהזדככות והתלהבות הבורא ועכ"ז מוכרח לפעמים לפתוח פיו בתורה ומוסר לפי הנכנסים והיוצאים לשמוע דברי ה' כאשר קר' והגיע עת כזאת יתכן שיבקש וישאול מאתו יתברך שיתן לו בהירות והזדככות בהתלהבות כפי מה שהוא עתה בביאור התורה והמוסר שמשיג שאומר לזולתו וישמע את הקול מדבר אליו ויכנסו דברי אלה בלבו לעובדו יתברך עם זה השכל שאומר עתה אע"פ שנפשו יודעת מאוד שלא עבד את הקב"ה עם תורה ומוסר שמוציא עתה בהכרח עכ"ז מבקש על העתיד לאפוקי אישים פועלי און ושקר בימינם המנשאים את עצמם שגם להם נמסרו רזי תורה ליהנות מהם עצה לדעת לעות את יעף דבר בלמודים ונאה אומרים ודורשים ורבים השיבו מעון ופערו פיהם לבלי חק ובאמת חץ שחוט לשונם והחצי ממנם ולהלאה כרחוק מזרח ממערב ומעולם לא קיימו בעצמם אותן הדיבורים לעבוד עמהם את הקב"ה הנה אישים אלו בודאי אין מעצור לרוחם וכל מה שנופל במחשבתם דוחים לחוץ וידעו נאמנה בוודאי לא כך כוונה התורה אותן הרמזים ופשטים שבדו מלבם ולבם בל עמם וכדומה מאנשים צעק לבם לתפלה בקול מר יותר מערך דבוקתם ואהבתם ויראתם את הבורא ב"ה ובלבם אין להם כל כך אלהות וממילא אין לבם ופיהם שוה תדע נאמנה אין דברים בלי נשמע קולם למעלה כמבואר לנו פ"ה לעומת המסגרת תהיינה הטבעות תוכן הדברים לעומת פנימיות מחשבתו היותה סגור ומסוגר ככה תהיינה הטבעות מורה לבחינת הקול היוצא מטבעת הקנה וזהו הרמז ג"כ בתים לבדים להורות האמור בתים המה התיבות מתורה ותפלה תהיינה ממש שוה לבדי' הן המה המחשבות שבודה מפנימיות לבו ולא שירים קולו יותר ממה שיש במחשבתו התלהבות אלהות ואז אין פיו ולבו שוים גם תורתו ותפלתו תועבה ותועלתו מעט שאינו עושה רושם למעלה כיון שאין הכסיל חפץ בתבונה להוציא דבור של אמת לבו ופיו שוין ואז תועלתו גדולה לצרף שם הוי"ה ב"ה לחבר ה' אחרונה אל הקול וגם הקול יקבל הארה ממדריגה יותר עליונה ובהתעוררות התחתון ככה נתעורר למעלה במקום רמיזתם ונמצא קרח מכאן שאין רשומו ניכר למעלה וגם למטה ההולכים לשמוע דבר ה' לא נכנסים הדבורים בלבם וכבולעם כך פולטם ולא יחקו על לוח לבם כי דברים היוצאים מלב נכנסים בלב ועתה נחזור לענין הרעיפו שמים ממעל כלומר הרעיפו לבחינת הקול הכנוי לשמים ממעל לקבל הארה ממדריגה עליונה מבינה באופן המבואר בפתיחת דברינו צרוף שם הוי"ה ב"ה אמנם לא יתכן לכם לגרום ככה כ"א בתנאי המבואר שיהיה הדיבור של אמת פיו ולבו שוים לזה הורה להם הנביא מתי יתכן לכם הרעיפו שמים ממעל כ"א השחקים יזלו צדק השחקים מורים בחינת שפתים יזלו דבורים של צדק ואמת בלי פירוד בין הדבקים הדבורים מהמחשבה והפעולה תפתח ארץ ידוע שמים הוא המשפיע וארץ בסינת המושפע ומקבל ממעלה הימנו והנוטע אוזן לשמוע דבר תורה ומוסר נקרא בחינת ארץ המכין לבו לקבלה ותפתח את לבו כאש בוערה אל התורה והעבודה כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב ויפרס ישע ישע ודאי בעבודת הקב"ה שאין לך ישועה גדולה מזה בזה ובבא. מול זה בא הרמז בתורה: