Ohr HaMeir, Ha'Azinu 1

בפסוק הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם. הנראה שבא הכתוב לתמוה על רבות בני עמינו ההולכים בחשך ולא אור יומם ולילה להוטים ובהולים אחר מזון הגשמיות וישינים תרדימת הזמן ליתן עצות לנפשם לדאג לבם בקרבם במה נאות להם להחיות את נפשם ורוחם ונשמתם ושא עיניך וראה מה דאיתא בספר הקדוש קנ"ה בן אדם יש לך לדעת מהות מזון הרוחני מנשמתך ממזון הגוף ואתה תחזה בראות האדם שנודד ללחם והגיע שעה האחרונה שאם לא יאכל בעת הזאת ימות ברעב אזי תראה גודל השתדלותו והתאמצו בעבור האוכל בכדי להחיות גופו וצועק להקב"ה ולבני אדם ואילו היה לו כנפים היה מחופף להדביק מזון הגוף בכדי שלא ימות ברעב כי עוד מעט ואיננו וימות בחוסר לחמו ככה מהראוי להשתדל אחרי מזונות נשמתו ויאמין באם יחסור מזון נשמתו כלה ונפסדת ממנו והיא לה בחי' מיתה כמיתת הגוף בהחסר לחמו ואם כן למה לא ירדוף האדם כקורא בהרים ויצעק אל ה' ואל בני אדם בל' אוי ואבוי תנו עצות לנפשי ואם לאו הרי אני הולך למות שאבד ממני נשמתי שאין לי חכמה ותבונה במה להחיותם עיין שם לשונו כי כתבתי תוכן הכוונה והנה עינינו הרואות עתה כל עצמם והשתדלותם רק לשאול עצה אחרי הצטרכות הגוף ולא ראינו אפי' אחד שהלך ילך ובכה לשאול בעצה אחר החכמה במה נאות להחיות נשמתו וגם פרטי העתים והרגעים יושבים ומצפים עת בואו של צדיק ליתן להם חיות כי לית להם מגרמם כלום וגם פרטי הנבראים ודוממים והצומחים וחיות ועופות וכל הבאה לכלל בריאה ממתינין על עם ישראל שכל עצמם לא נבראו אלא בשבילם ואיש הישראלי בתורתו ותפלתו נותן להם חיות כנזכר לנו בפרשיות הקודמות כמה פעמים ולהיפך בעשות רע חס ושלום אזי נתמלא כל פני תבל ערים ושנואים המושלחים ממקום חיותם ששונאים אותו שנאת מות ולכן בראות האדם שנעדר ממנו החכמה ובינה לדעת כמה להחיות נפשו ונשמתו אפילו רגע אחת וגם להחיות חלקי הזמנים ופרטי הנבראים ראוי גם כן שיצעק אל ה' ואל בני אדם לשאול בעצה אמנם לב הותל הטותה וישינים שינת עולם ועיקר העבודה שכוח מלוח לבם ואוי לאותה בושה וכלימה מה יעשה לאחריתם ובהאיך אנפין יקומו קדם מלכא ונבער כל אדם מדעת שאין אמצעות במעשיו אז גורם יחוד שמו יתב' בעולמו בהיות לו התפשטות הדעת בכל מקום שנותן עיניו לראות רואה שם איברי השכינה ולוקח לעצמו רמיזא דחכמתא ובזה כחו יפה להעלות איבריה למקומה הרמה או להיפך בשטח עיניו מראות ואטומים אזניו משמוע בכ"מ התלבשות אלהות כנזכר לנו בכמה מקומות הענין באורך ידע נאמנה שנפרד עם פנימיות מחשבותיו מרוממותו ית' וככה עושה פירוד בין הקב"ה ובין שכינתא התולה כל עצמה בהכנת לבו לדרוש אחדותו ית' ולא נמלט האדם מאחת משתי פנים אלה המבואר. ומעתה תחזה גודל ההשתדלות והתאמצות הראוי לאיש הישראלי לרדוף יומם ולילה לשאול בעצה במה נאות לו להשלים את נפשו באלהים כיון שנבער מדעת והחכמה אין מול זה בא הרמז בתורה מוסר הכללי האלה בתמיה המתקיימת תגמלו משמעו לשון הפרדה כמו גמולי מחלב לעורר לב הנרדמים ראו מה אתם גורמים הלה' תגמלו זאת כנוי לשכינה הנק' זאת קומתך תגמלו אותה מה' ונעשה פירוד בין הדביקים והכל בעבור שאין להם התפשטות הדעת לרדוף אחר החכמה לדעת במה היא ניזונה נשמה הנפוחה בקרבכם וזהו שמורה באצבע עם נבל ולא חכם זה הגורמת ודו"ק: