Ohr HaMeir, Ha'Azinu 2

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב. גבולות עמים למספר בני ישראל. והנראה בהקדם פסוק רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' וכבר קדם לנו ביאור פסוק זה והכלל נודע יעקב ועשו היו תומים בבטן המלאה ותומים כתיב בתורה חסר אל"ף להורות שאלופו של עולם לא היה רצונו על אחד מהם הוא עשו שכל עצמו שבא לכלל בריאה רק בשביל תענוג שיגיע מיעקב בהיות עשו עומד לנגדו וביארתי פ"ה ויהי אך יצא יצא יעקב והנה עשו אחיו בא מצידו כלומר ביאתו של עשו בעולם הזה אינו בא רק מצד יעקב לגרום תוספות תענוג מאור ביתרון החושך וככה נוהג הענין מעת הבריאה עד לעתיד עיקר הכוונה רק ישראל עלו במחשבה להבראות ואלה הגוים הניח ה' לנסות בם את ישראל להטיבם באחריתם לכפול שכרם משלם והן המה בני ישראל מעותדים יומם ולילה בפרטי עבודתם לבנות קומת השכינה ולהרוס בנין קומת הסט"א כי לא נשתלי' האי מנוולא אלא מחטאי דבני נשא כמו דאיתא בזוהר ולזאת יחרד האיש וילפת האדם בהתבונן על נעשה עצמו מה החטא גורם לא די שאינו בונה קומת השכינה כי לא קונה האדם שם טוב לעצמו להקרא בן למקום כ"א בהיות עוסק תמיד בבניינה ולזה כיוונו רז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך שבלתי אפשרי לקנות שם בניך אלא בהקדם להם בוניך שבונין קומת השכינה ולא די שאינם בונין קומתה אלא אדרבה שגורמים בנין קומת הסטרא אחרא ויש כאן שתי רעות שחת להם בניו מומם מום שלהם שאינם נקראים בנים למקום אלא עוד זאת שנעשו בנים לסטרא אחרא וכמו ששמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה ותהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים שהכתוב מתרעם על מעשה בנ"א בנתרפים מתורה ועבודה ותהי לפנינה כינוי לסטרא אחרא על דרך מאמרם שכן ופנינה לשם שמים נתכוונו יש ילדים ברוע מעשיהם נעשו בנים לפנינה ולחנה הכינוי לשכינה אין ילדים כי נרפים הם נרפים מעבודת הבורא ואין לה דבורים להתפאר במעשה הצדיקים לומר חזי במה ברא אתינא לגבך בהעדר הבנאים לעסוק בבנינה שעיקר בנינה תולה בכשרון פעולת הצדיקים לערך אחיזת נשמתם בקומת השכינה ואין לך בושה גדולה מזה מלבד החטא בעצמו כי רע ומר עזוב ה' אלא עוד זאת שנשלם בסבת קומת הסט"א ואפשר לרמוז שאנו אומרים על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע לכאורה אינו מובן בודאי וכי אם חוטא האדם רק כשנכנס בו רוח שטות מעצת היצר הרע ומה לו לפרוט החטא שחטאתי ביצר הרע אמנם יש לרמוז האמור לבד החטא שחטא עוד זאת חטא בפ"ע שהשלים קומת הסט"א הוא היצה"ר וזה על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר כלומר שגרמנו תשלום הקומה ביצה"ר כנזכר כלל הדברים מהראוי שהחי יתן ללבו שזאת עיקר תורתו ועבודתו בעוה"ז רק לסתור ולהרוס בנין קומת הסט"א ואז נתמלא ירושלים כי לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים ובזה תולה שכר ועונש לדעת מאוס ברע ולבחור בטוב כ"א אין רע בעולם במה ימאסו ובמה יתכן להם לבנות בנין קומת השכינה וכיון שכן ממילא תיכף שנאצלה מחשבה הקדומה לברוא את יעקב מוכרח להיות בריא' עשו אחיו הבא מצידו מצד יעקב כי זה לעומת זה עשה אלהים אמנם עיקר רצונו של יעקב והם כללות העממין גורמים יתרון השלימות וכופל תשלום גמול למזון הנשמות בעולם המנוחות לבלתי יאכלו מנהמא דכסופא ובהעדר' יאבדו ישראל טובה הרבה וכמבואר לנו פ"ה האנשים האלה שלמים הם אתנו כלומר אתנו ועל ידינו ניכר שלומותם מול זה בא הרמז בתורה ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ונראה שהכתוב מתמה ואומר ושרה שהיא בעצמה צדיקת וגם אשת צדיק לא ילדה בתמיה הגם שחכמים הגידו מפני מה היו אבותינו עקרים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלת הצדיקים כבר בארנו דבריהם למעלה להדורש מקומו לזה בא הכתוב כמתרץ ואומר טעם לשבח למה לא ילדה ולה שפחה מצרית ולהיות כי כן שיש לה שפחה שצריך להיות בחי' התגלות רע בעולם כקליפה הקודם לפרי בכדי נקבל אח"כ תוספת תענוג ביתרון אור ושאת מהטוב מבני הגבירתה בסוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל כמו שזכרנו למעלה בפרשיות הקודמות ע"ש ולכן צריך תחלה הולדה בשפחה מצרית בכדי שיגיע תוספות תענוג מהולדת שרה להתפאר בבניה ולומר חזי במה ברא אתינא לגבך ולזה אמרה בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה כלומר מיהרה עליו למהר יחוש מעשהו להוליד בנים אל השפחה כדי שבאמצעותה תתראה שלימות בנין קומתה וזה אולי אבנה ממנה דייקא ביתרון אור ויתרון שאת מן החושך מול זה רומז הכתוב רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה וקשה קושית המין בגמרא וכי בשביל שלא חלה רנה לזה גמר אומר הכ' כמתרץ על התפלה ועל הרנה כי רבים בני שוממה מבני בעולה להורות הנ"ל כי יש לבני שוממה הם בני השכינה יתרון שאת ויתרון אור כי בני בעולה גורמים להם לישראל תוספות התענוג ושלימות יתרונם כיתרון אור מחושך ולכן לא חלה להוליד בנים עד שתהא תחלת הולדה בבני בעולה כקליפה הקודם לפרי והגיע על ככה התפארת להקב"ה להתפאר במעשה הצדיקים ושלימות יתרונם לדעת מאוס ברע ולבחור בטוב וזהו שגמר אומר הכתוב אמר ה' אמר משמעו ל' התפארות כמו יתאמרו כל פועלי און כלומר הקב"ה יכול להתפאר עם בני השוממה ביתרון אור כי מזה תולה השכר ועונש כנודע מסוד מיתת שבעה מלכין קדמאין וסוד ההוא נוקב והולך עד תשלום הבירור ואז יבואו ימים המקוים לנו משומר ישראל ועתה נחזור להביאור זכור ימות עולם כל ו' ימים הקדמונים שמהם נמשך העולם מהות עניינם בסוד אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כנזכר ואז יתכן לכם לדעת ולהבין שנות דור ודור מאז עד אז ימי משיחנו ב"ב צריך להיות טוב ורע גבול הרשע לעומת גבול הקדושה וזהו שרומז בהנחיל עליון גוים בהפרידו בני אדם להורות מעת ברא אדם על הארץ אבינו הראשון שעלה ברצונו לגלות אלהותו באמצעות קומתו וכיון שחטא נתמעט קומתו ונתחלק לשלשה בחי' האבות שנתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב אמנם עד יעקב עדיין לא נתפרד כי מדתם בחי' יחידית ועיקר הפירוד לפרטיות רבים היה ביעקב שנתחלק לי"ב שבטים ואח"כ לע' נפש ות"ר אלף רגלין ויש לנו סמך במקרא בלידת יעקב אבינו: ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר והכוונה להיות יעקב אבינו בחיר האבות ושופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון שבו נתלבן וממילא היה כאן עיקר התפרדות הגבולים להכיר יתרון מעלתה זה על זה כיתרון אור מחושך ולזה אמר לה ה' שני גוים בבטנך דייקא ושני לאומים ממעיך יפרדו מכאן עיקר התחלת פירוד האילנות אילן הקדושה הנרמז ביעקב נתפרד לענפים רבים לששים רבוא נפשות ואילן הטומאה נתפרד גם כן לענפים רבים למספר ענפי הקדושה שכל אחד מישראל יש לו צד שכנגדו בטומאה וזהו ושני לאומים הידועים ממעיך יפרדו כל אום יפרדו לענפים רבים וזה. רק ממעיך לאפוקי טרם לידת יעקב אבינו עדיין לא נתפרדו הענפים ועדיין היה אדה"ר בגלגול אברהם וצירוף יצחק רק בבחי' כלל וגמר אומר ליתן טעם לשבח למה נתפרד האילנות כל או"א לפרטים רבים לזה מורה באצבע ולאום מלאום יאמץ כלומר שצריך אימוץ ביתרון אור לאום מלאום וע"ד האנשים האלה שלמים הם אתנו ורב יעבוד צעיר רומז לסט"א הנקרא רב כמו אתם הרבים גורם בחי' העבודה לצעיר יעקב הוא הקטן וכבר הארכנו מהות הענין בכמה מקומות להשכיל על דבר והכלל בזה התחלקות והתפרדות משני לאומים גבול הקדושה לעצמה וגבול הרשע לעצמה בזה תולה עיקר עבודת בני ישראל ויתרון שלימותם ושכר ועונש וזהו זכור ימות עולם כמבואר בינו שנות דור ודור איך שנוקב והולך עד סוף כל הדורות והיינו בהנחל עליון גוים רומז לשני גוים בבטן המלאה ושני לאומים ממעיך יפרדו וזה הרמז בהפרידו בני אדם כלומר שם נעשה פירוד בבני אדם קדמאה שנתפרד ענף הקדושה לפרטיות ענפים י"ב שבטים ושבעים נפש ות"ר אלף רגלין וששים רבוא נפשות כולם המה פירוד כלליות אדם קדמאה שנתלבן ביעקב אבינו כיון שכן מוכרח להיות גבול הרשע גם מספר שוה לפרטי ענפי הקדושה בכדי לגרום לכל בחי' ובחי' יתרון שלימות ובהירות וזהו שגמר אומר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל ומלת מספר סובל שני פירושים מספר ממש כנזכר כי צריך להיות זה לעומת זה וגם למספר משמעו ל' ספיריות ובהירות שיגיע להם שלימות היתרון אור בהירות מחמתם ולהיות שלא פסק הענין ועדיין נוקב והולך מאז עד אז לכן אומר בל' עתיד יצב גבולות עמים עודנה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל עד שיבלע המות לנצח ואז ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר שאז לא יקבל הקב"ה עוד תוספת תענוג מעם קרובו ישראל מחמת חושך האומות כאשר עתה כ"א באופן אחר אשר עין לא ראתה וכמוס עמדו יתברך וזהו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר לקבל מחמתם התענוג ודו"ק מאד והבן: