Ohr HaMeir, Ha'Azinu 3

וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו. הכוונה לעורר לבות בני אדם איך לדבק פנימיות מחשבתם לרוממות אלהות אפי' לעת האוכל את לחמו ופרטי מאכל שלחנו כי באמת אין לך שום תענוג בעולם אפי' מתענוגות בני אדם שאין להם שורש למעלה בעולמות העליונים וככה נתפשט להנבראים להשיג במושכלות באמצעות הגשמיות וחובת גברא לדרוש אחדותו ויחודו יתברך באמצעות תענוגים הגשמיים לשים את לבו ורוחו ונפשו לבלתי יתענג את בשרו מבחי' התענוגים כ"א ימצא מקום לה' למה ברא פרטי תענוגים אלו בעולם הלא כולם בחכמה עשה וכל פעל ה' למענהו הכל בשביל קילוסו ושבתו וכן בהקרה לפניו איזה שמחה אל יקל את ראשו לצאת לגבול הקדושה כי שם הנחש הוא היצר הרע מצויה להקל את ראשו כנרמז למעלה כי בשמחה תצאו ח"ו חוץ לגבול לקלות ראש אמנם זה נאמר מקלי הדעת אבל אנשים המשכילים שיראת אלהים נגע על פניהם כאשר שש לבם איזה שמחה משיבים האמרים אל לבם לא דבר ריק הוא בעולם והכתוב רומז אשר ברא ששון ושמחה נמצינו למידים גם הששון והשמחה היתה להם בריאה ממש הכל לתועלתו ית' שיעבדו בני ישראל את הקב"ה עמהם ואם כן איך יתכן שישמח האדם את עצמו עם הששון והשמחה ושמחה בעצמו מה זה עושה שאין לה שום הנאה ממנו ובארתי מאמרם ז"ל שהתורה חוגרת שק ואומרת רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו כותים והכוונה כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר דרכים מבקשים תפקידם כי באמת כל עילה רוצה בעילתו לקבל הארה מלמעלה הימנה וכל עצמה של הדרכים נבראו בעולם בשביל הולכי דרכים וידרך הדורך בהם תמיד ובזה נמשך להם חיותם ומבקשים תמיד דריסת רגלי בני אדם שתעשה תפקודתם שנבראו בשביל זה ודברי פי חכם חן ומזה ידמה המשכיל לפרטי הנבראים והדוממים וכן הענין בכנור כל עצמו לא נתהוה רק שינגנו עליו בנ"א אמנם עיקר הכוונה שבא יבא איש נלבב ומיטב נגן והיה כנגן המנגן ויגיע הנאה ממנו להכנור להיות שיצא ממנו תועלת לעבודת הבורא ב"ה ומשמח את האלהים ואנשים ובזה יש עליה להכנור ולהפך כשמנגנים על הכנור לפני כותים ירידה הוא להכנור כי מה תועלת בשמחתם שנתעוררים מקול הכנור וכל עצמה של הששון ושמחה לא נברא בעולם כי אם לתועלת עבודת הבורא איש צדיק ישמח עמה וגורם שמחה להבורא ב"ה וגם להשמחה בעצמה לא כן אם האדם משמח א"ע לשחוק והוללות לעדן את בשרו הכסיל בחושך הולך ואין נוגה לו וגם להשמחה יש צער גדול שכל חפצה ורצונה לשמח אלהים ואנשים ולא שהאנשים ישמחו את עצמם וזה הרמז שוש אשיש בה' ירצה השוש בעצמה לית לה מגרמה כלום וזה לך האות עינינו הרואות שאיש רשע נוטל השוש ומשמח לקליפות עמה ושתי רעות עושה לו לעצמו וגם לשוש כנזכר לוה רמז שוש אשיש בה' אני מכניס שמחה בבחי השוש להיות לה שמחה ותענוג דהיינו בשמחת מצוה לשמח אלהים ואנשים כמדובר וככה כל פרטי התענוגים כל עצמם ורצונם שאיש צדיק וחכם יתענג עמהם והוא יודע מקום מוצאם במקום עליון וישים לבו להעלותם למקום מוצאם ושורשם והכלל הכל תולה ועומד לערך פנימיות מחשבות אדם לאנה פנה מחשבתו בדחילו ורחימו לעשותם כתיקונם הכל בעבור תיקון עליון ואינו מרגיש מהנאת עצמו כלום ואז כמו שעורך דביקות נפשו ועומק מחשבתו אליו יתברך ככה מכניס הארה עליונה באותיות לימוד תורתו ותפלתו ומעשה מצותיו ובאיזה המעשה אשר יעשה מתענוגות בני אדם נגררים ונמשכים אחר עומק מחשבתו הטהורה באשר הוא שם ואז טוב לו ולהם לפרטי פעולותיו שנוהג בהם יש להם שמחה שגורם להם עליה ולהיפך גורם להם ירידה כנזכר והכלל פרטי הנבראים והתענוגים לית להם מגרמם כלום כי אם ממתינין עת בואו של איש משכיל להכניס בהם הארה בטהרת פנימיות מחשבתו והט למשל אזניך כנור נברא בעולם שינגנו עליו ומחמת קולות היוצאים מהנימין יש הנאה כי קולו ערב ונעים אל השומעים ונתעורר שמחה בלבם שנעשים קנים לרקד ואם אישים משכילים מגביהים את עצמם לרקד לקול הכנור ישמח הכנור ג"כ בשמחת הצדיק ולהיפך אדם רשע נתעורר מקול הכנור לדבר עבירה מניאוף וכדומה ח"ו מקלות אוי לו ואוי לכנור שגרם לו ככה כל זה מורה דלית להם מגרמם כלום כ"א מה שאנו בני ישראל מכניסים בהם הארה כנזכר ולזה רמזו במאמרם שהתורה חוגרת שק ואומרת רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו עכו"ם והמה בודאי אינם מכניסים הארה לכנור לגרום לו שמחה ואדרבא צער הוא לו שנתעוררו לדבר עבירה מנאוף וכדומה וירידה לכנור ושמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה פעם אחד שמע לאדם רשע שנגן בכנור והבין כל העבירות שעשה מיום הולדו ואם בכנור פורש עונותיו כ"ש כשמנגן בפה מהניגון שהוא מזמר יכול המשכיל מזכי הראות לדעת מה שפעל ועשה מכל עונותיו כיון שמכניס כל מאמצי כחו בניגון שמוציא מפיו וא"כ תוכחת מגולה להחזנים ומנגנים והסירו מסוה הבושה מעל פניהם לזמר בפני החכמים וידועים ובפרט בעומדו לפני התיבה בבית המדרש או בבתי כנסיות באין מבין שהוא בעצמו מודיע קלונו ופיהו ענה בו לדעת ע"י ניגונו ונחזור לענין אשר לבחי' השמחה לית לה מגרמה כלום כי אם כל עצמה תולה לערך פנימיות מחשבות של המשמח עמה ואישים פועלי און נאמר עליהם כי בשמחה תצאו מגבול הקדושה ואישים משכילים נרמז בכתוב כללות היחוד: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף יש לרמוז בכאן בחי' היחוד של עשרה ספירות ע"פ ההקדמות שזכרנו כמה פעמים מהות עבודת אדם בעה"ז להעלות ולהגביה נצוצות קדושות ואותיות התורה המלובשים בפרטי המדריגות והם איברי השכינה השוכנת בהם להחיותם עש"ה ומלכותו בכל משלה ובהיותם לוקחים לעצמם משם רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא בזה כחם יפה להוציא משם נ"ק למקומם הרמת' ובתנאי שכל מגמתם רק לצורך גבוה ולא צורך עצמם אזי גאולה יתנו לנ"ק המלובשים שם וגם הם יצאו מבחי' גלותם של כל או"א מישראל העומד במיצר ים החכמה וזהו הרמז כי בשמחה הכינוי למלכות הנקרא שמחה אם עיקר מגמתכם בעבור השכינה התועלת המגיע תצאו אתם ג"כ עמה וגם זאת בשלום כינוי למדות היסוד המשפיע שפע וברכה תובלון גם אתם כי אתם גרמתם הקמת ברית עליון להוביל לה ברכות טוב תובלון גם אתם באמצעות זאת ההשפעה הנשפע בהעברת היסוד ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה כינוי לחג"ת נה"י הרים וגבעות מהם מורה לשלשה ראשונות כולם יפצחו לפניכם רנה כי הכל תולה בהתעוררת התחתונים כללותם מסכימים להשפיע מרום המעלות עד מדריגה התחתונה הכינוים בעצי השדה ימחאו כף משמעו לשון התחברות כמו אלו קרעים שאין מאחין והכוונה אפילו מדריגות התחתונים ימחאו ויתחברו יחדיו ידבקו אל מדריגה יותר עליונה והוא כף מורה כתר ואז יבואו ימים המקוים לנו משומר ישראל כמבואר לנו פ"ה ועמדו רגליו ביום ההוא ע"ש ותוכן הדברים ועמדו רגליו המורים מדריגת התחתונים ונמוכים יתעלו ויגביהו למעלה ראש ביום ההוא כנזכר בזוהר שדרש ע"פ ועבד הלוי ע"ש וכ"ז בהתפשטות דעתן של ישראל ויקרבו ימי משיחנו כנזכר מאמרם זכו אחישנה היינו לזכות עצמם אפילו מאכילה ושתיה ופרטי תענוגות בני אדם ימהרו וחתישו ימי משיחנו עיין בפרשיות הקודמות. ועתה נחזור להביאור אשר לפנינו וישמן ישורון ויבעט כלומר הכתוב מתמיה היתכן כזה ואיך יעלה על הלב וכי בשביל נכרות כזה היה תכלית הבריאה לאכול ולשתות ולעדן בשם בתענוגים גשמיים ונשארים שקועים עד ראשם ורובם שם כל הימים ומאת ה' שכוח לוח לבם לומר מי נתן טעמים מתוקים במאכלים השינוים בטעמיהם הלא הכל מאתו יתברך מטעמים מתיקת התורה אשר בה אסתכל קב"ה וברא עלמא כי אפס ותוהו בלתו וכיון שכן מהראוי לעורר לבם בקרבם בעבותות האהבה לעבודתו יתברך תיכף לעת האוכל להשיג תענוגים הרוחניים מתענוגות הגשמיים וזה עיקר רצונו יתברך בהתפשטות אורותיו הבהירים במדריגות הנמוכים בשביל תוספות תענוג שקבל מעם קרובו ישראל בהיות לבבם זה להם אחדותו ויחודו יתברך ומתרעם הכתוב נגד שוכחי אלהים ומתענגים את עצמם ולא לבחינת התענוגים שגם להם יגיע בחי' תענוגים כנזכר וישמן ישורון ויבעט כלומר מכיר רבונו ובועט בו שמנת עבית כשית ומרגיש בעצמך התחלקות טעמים מתוקים שונים זמ"ז שהכל נמשך מבחינת תענוגים העליונים ומאת ה' היתה זאת וא"כ מהראוי לעובדו יתב' עם אלו התחלקות פרטי התענוגים ועכ"ז ויטש אלוה עשהו מוסב על פרטי התענוגים נשכח מלוח לבם שאלוה עשהו בחכמה נפלאה הכל בשביל קילוסו לצורך גבוה ולא רק לצורך תענוגות בני אדם והשם ברחמיו יורינו דרך עבודתו לטהר רעיונים לייחד שמו בעולמו בתמים ובאמת אסנ"ו: