Ohr HaMeir, Korach 4

וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו להבין הענין כי הנה כבר זכרנו כמה פעמים בראשית ברא אלהים א"ת השמים וא"ת הארץ ות"י בחוכמתא והכונה נודע שיש שתי בחינות אותיות אתוון רברבין ואתוון זעירין אתוון רברבין המה אותיות תורה ותפלה ומעשה מצות שהאדם עוסק הגם שבזוהר דרש אתוון רברבין מעלמא עלאה ואתוון זעירין מעלמא תתאה עכ"ז מי שעיני שכל לבבו יבין שהכל עולה בקנה אחד ואתוון זעירין המה אותיות וצירופים שבמדריגות התחתונות באכילה ושתיה ושינה וכדומה מצרכי גשמיות כל עצמם ומעמדם מאותיות התורה המלובשים בהם להעמידם ולהחיותם וכדברי הזוהר קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא וממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכללות ופרטי הנבראים ולית אתר פנוי ואותיות אלו שבמדריגות התחתונים אפשר לכנותם את הארץ כלומר כללות האלף בי"ת המלובש בארציות והמה אתוון זעירין נגד צירופי אתוון מתורה ותפלה והמה נקראים את השתי האלף בי"ת שבשמים כינוי לשכליים ולזה תירגם יונתן בחוכמתא כלומר גם שניהם א"ת השמים וא"ת הארץ נבראו הכל בחכמה נפלאה המוטל על אישים מישראל להעלותם לשורשם ולאשתמודע בהון עלמין ולעשות עמהם צירופים בשירות ותשבחות באופן שנתבאר בפרשיות הקודמות והנביא רמז שמעו דבר ה' החרדים אל דברי ויובן ע"ד שביארנו פ"ה והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אם עולה על דעת המשכיל לעשות צירוף שם הוי"ה ב"ה יצא מסוד המחשבה אל בחינת הדבור הנקרא אהל מועד ואז יתכן לו מקדימת המחשבה עד עת בא דבורו הטוב נבנה ונצטרף שם הוי"ה ב"ה לזה רמז להם הנביא דרכי עבודה שמעו משמעו לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם דבר הוי"ה ירצה בבחי' הדיבור תאספו ותיחדו צירוף הוי"ה ב"ה וזה מוסר השכל לכל אחד מישראל לשמור פיו ולשונו לקדש א"ע תמיד בכל שעה ורגע לבלתי פוער את פיו כ"א שיגיע מזה צד הנאה לבורא עולם והיינו בהיות לו ההשגה שבאמצעות דבורים הפרטים נאות לו לצרף שם הקדוש ועוד אפשר שהורה להם דרכי העבודה באופן אחר שנאות להם להשלים את נפשם את האלהים. שמעו דבר ה' כי הנה כבר קדם לנו הדיבור בביאור הכתוב קול קורא במדבר פנו דרך ה' ולכאורה קשה לאיזה אופן מודיע הכתוב שהקול קורא במדבר ולא במקום עיר מושב וגם על מה ולמה קורא הקול ולית מי שיטה אוזן לשמוע כיון שהוא במקום מדבר אשר לא עבר בה איש וגם צריך לדעת קול הקריאה במדבר פנו דרך ה' משמע בעיר מושב אנשים לית שמה דרך ה' ב"ה והוא מהתימא והנראה שבא להורות עצה נפלאה לעבודת האדם בעוה"ז את דרך ה' אשר ילכו בה בני ישראל כל ימי חייהם אל יתנו דומה לנפשם להתרשל בעבודתם את הבורא ב"ה: בטענת הנשמע מרובא דעלמא איך אפשר וקשה עלינו המעשה כי הרבה מונעים יש בעולם הפונים את האדם לצד אחר דהיינו האדם מוכרח לאכול ולשתות ולהתערב עם אנשים בדבוריהם הגשמים וא"כ איפוא צריך לפנות אל מדעתו לשעה קלה והאמת להיות שנבערים מדעת קונם והעבודה רפויה בידם אומרים ככה וכלל זה נקוט בידך שאין לך שום דבר בעולם אפילו שהמון עם מדברים איש לרעהו מצרכי גופם גם שם יש צירופי אותיות מתורה כי מאין להם לאותיות הגשמים חיות אם לא מאותיות התורה ואם יפנה מחשבתו לאותיות התורה ימצא מרגוע לנפשו מדבורים הפחותים ממשאם ומתנם כחו יפה לצרף צירופים קדושים הנוגעים לתורה והעבודה לזה רמז הנביא קול קורא במדבר ירצה להורות בכל דבור בעולם קול מאת ה' קורא פנו דרך ה' כי המשכיל כחו יפה לעשות מפרטי הדבורים רק בחינת פשוט הקורא אליו פנו דרך ומחתך את הקול לצירופים הידועים אליו לבחינת עבודתו וכמוזכר לנו לעיל פ"ה וישב משה את דברי העם אל ה' אפילו דבורים פחותים שהעם מדברים השיב הכל אל ה' ב"ה לצרופים קדושים וכל מי שיש בו מדעת קונו נקרא בחי' משה וכחו יפה להפוך הצירופים הגשמיים לצירופי תורה ותפלה לעבוד עמהם את הקב"ה ובזה מעלה אלו האותיות למקום קדשם אשר ממקום קדוש יהלכו מאותיות התורה ולכן נקראת התורה חיי עולם להיות היא הנותנת חיות בכללות העולמות מרום המעלות עד הנמוכים שבמדריגות ולזה אנו אומרים בכל יום וחיי עולם נטע בתוכינו שהקב"ה ברוב חסדיו נטע בתוכינו את התורה ונאות לנו באמצעות תורתינו ותפלתינו שמנענעים אלו האותיות למשוך חיות בכל העולם ומלואה. וכשתעמוד על פנימיות הדברים תשכיל לדעת דברי חכמינו ז"ל בגמ' דשבת. רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותא אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והכוונה כי התורה היא למעלה מבחי' הזמן ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה כי השכל נותן מה שלמעלה מהזמן אין שייך שם לאמר קדמות ואחרות ואדרבה התחלקות הזמנים נמשכים מהתורה משא"כ עניני התפלה תולה בבחי' הזמנים וזה לך האות כיון שעבר זמן ק"ש ותפלה אמרו חז"ל זה נקרא מעות לא יוכל לתקן כי באמת התפלה תיקוני חלקי הזמנים כנודע מזוהר בצפרא חסד אתער בעלמא בשעתא דמנחה דינא תליא ולערך חלקי הזמנים כמ"כ חובת גברא לתקן עם תפלותיו את העת והזמן ולכוונה זו נקרא התפלה חיי שעה הנותנת חיות והארה לבחי' העתים והשעות לאפוקי התורה נקרא חיי עולם להיותה למעלה מחלקי הזמנים ולכן מצות לימוד התורה אין הזמן גרמא ובכל עת ושעה שמקשר א"ע לאותיות התורה ממשיך חיות מאותיותיה אל פרטי האלפ"י ביתו"ת שבכללות המדריגות כלם ולזה תמה רבא על רב המנונא דקא מאריך בצלותא אמר מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה לכוונה הנזכ' אמנם החיוב מוטל על כל אחד מישראל לעשות צירוף קבע בלתי מתמוטט וע"ד דאיתא במשנה שמאי אומר עשה תורתך קבע ולכאורה הלא מצינו לחז"ל שאמרו בתפלה היפך הדברים אל תעש תפלתך קבע וגם אמרו כל הקובע עתים לתורה כאלו מיפר תורה אמנם הכוונה להורות אשר להיות כל א' מישראל יש לו אחיזה באותיות התורה וחובת גברא לשקוד על התורה ועבודה לעשות בחינת צירוף מאותיות שורשו שיש לו בתורה הממתינין עד עת בא דברו הטוב בכשרון פעולותיו יצטרפו ויתיחדו אלו האותיות אחד אל אחד יחדו ידובקו בצירוף קבע ומיום הולדו עד מספר ימיו החרוצים עלי אדמה תלוים ועומדים חלקי אותיותיו הכל כפי התנהגותו בעובדותיו הטובים ככה גורם צירופים א' אל א' ובעשות רע יהרסם ולא יבנם לזה בא הרמז עשה תורתך קבע כלומר תתמיד בעבודתך את הבורא ב"ה יומם ולילה ואל תט לבך לדבר רע ואז יצטרפו אותיות שורשך שבתורה בצירוף קבע בלתי מתמוטט עולמית וכזה רמזו במאמרם קיים זה מה שכתוב בזה הוא הדבר אשר דברתי נאמר על איש צדיק הילוכו בתם וקיים את צירופי אותיותיו שיש לו אחיזה בתורה בצירוף קבע להעמידם על מעמדם לבלתי יתפרדו ויהרסו ח"ו וזהו קיים זה בקיום ומעמד קבע מה שכתוב בזה מוסב על בחינת תורתו מאותיות שורשו הכתובים בתורה והגם בהיות הכרתו חזקה כ"כ ליישר אורחותיו כמדובר אזי כחו יפה בנענועות אותיותיו מתורה ותפלה מחי' עם אותן האותיות וצרופי תיבות כל האותיות והצירופים שבגשמיות ומכל פרטי הדבורים כחם יפה לחתוך את בחינת הקול פשוט להשיבם אל ה' בצירופים קדושים ולזה הזהיר להם הנביא ומצות בטוב שמעו דבר ה' כלומר מכל הדיבורים שבעולם אפי' הפחותים מדיבור איש אל רעהו שמעו רק ב"ה מה שנוגע אליו יתברך ומה הנאה מקבל הקב"ה שקבע בפיהם אלו האותיות בוודאי לא לחנם כי אם לשמוע בהם ד"ת וליקח מהם רמיזא דחכמתא אמנם לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול לומר שגם הוא מהמשכילים להשיב דברי העם אל ה' כ"א החרדים על דבריו היינו בני עליה שאינם מרגישין מצורך עצמם כלום ומוסרים נפשם ומאודם יומם ולילה הכל עבור השכינה הנק' דיבור וזהו שגמר אומר החרידים לתקן האי דבר ודוד המע"ה להיות שהשתדל כל ימיו לעשות שם לשכינה כמו שאמר הכתוב ויעש דוד שם שבח מעלתו הטובה לומר ככה אשמעה מה ידבר האל כוונתו בזה אפילו מדיבורים פחותים איש לרעהו ממשאם ומתנם לא נכנסים באזני דיבורי הגשמיים כ"א אשמעה קול הקורא פנו דרך ה' כנזכר ואשמעה מה ידבר האל באמצעות דיבוריהם הגשמיים וגדולה מזה אפילו התורה עצמה שניתנה על הר סיני בבחינת הדברות כחו יפה של המשכיל לעשות מהצירופים שנצטרפו כבר צירופים מחודשים כפי צורך הזמן והשעה לערך כשרון פעולותיו ומעשה מצותיו וכמ"כ נראה ונדמה אליו צירופים בתורה זולת צירופים העיקרים שהן המה בדרך כלל כ"א בחינת קול והוא בהכרתו החזקה ועובדותיו הישרים עושה בחינת דיבורים מחודשים מזה הקול וכמו שמצינו שהקשה הרמב"ן בהקדמת פירושו על התורה כיון שמצינו לחז"ל שנתעוררו קיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא נתנה וממילא ידע כל התורה כלה עם פרטי הרמזים הכתובים בה ואנו למדין ממקרא שכתוב וישכם אברהם בבוקר מכאן שזריזין מקדימין למצות ולכן השכים בבוקר לזרז א"ע למצוה וא"כ אם יכול למצוא זה הרמז ממילא ידע ג"כ מה שכתוב אח"כ והנה איל אחר נאחז וגו' וא"כ איה איפוא הנסיון אשר הקב"ה צדיק יבחן ע"ש לשונו ועיקר העולה מתירוצו עמוק עמוק במאוד וכלל הדברים התורה טרם שניתנה במעמד הקדוש מבראשית ועד לעיני כל ישראל היתה רק בחינת אותיות מפוזרים והאבות באמצעות עובדותיהם הטובים צרפו מאותיות ונעשו תיבות ואחר שעמד אברהם אבינו בנסיונות מצא אח"כ צירוף הפרשה ויהי אחר הדברים האלה וגומר ומזה ידמה המשכיל בנפשו שארית צירופים של כללות התורה וכן עתה נוהג ענין כזה לערך מעשיו כמו כן נדמה ונראה אליו צירופים בתורה ובזה תולה השכר ועונש. ומעתה תשכיל לדעת אשר חכמים הגידו אלו היה יודע אהרן שהתורה יכתוב עליו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו וכן בראובן אלו היה יודע ראובן שהתורה יכתוב עליו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו על כתיפו היה נושאו לאביו ולכאורה אינו מובן ויתבאר ע"ד הנזכר כי באמת הקב"ה נתן את כללות התורה רק אותיות והמה בכשרון מעשה מצותם צרפו מאותיות המפוזרים צירופי תיבות ולכן אנו מברכין ברכות התורה נותן התורה הקב"ה נותן עוד את התורה בכל דור ודור ובכל שנה בהגיע עת מציאת הראשון כמבואר למעלה בדרוש שבועות ע"ש אורך הענין וכל אחד מישראל לערך עובדותיו עושה צירופים בתורה עם חלקי אותיותיו שיש לו אחיזה בהם ועיין מה שביארנו פ"ה הקבצו ושמעו אל ישראל אביכם ואגידה את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ופי' רש"י בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו עיין שם באורך ותוכן הדברים הצריך לעניננו כיון שרצה לגלות לבניו אותן הצירופים שיקרה להם לעת הגאולה ובהיות כן בטלה הבחירה כי באמת צריך כל אדם לבוא בעצמו על בחי' צירופים המוטל עליו לעשות באמצעות פעולותיו וכשרון מעשה מצותיו כמ"כ נתגלה אליו התורה בחי' רמזים וצרופים חדשים בתורה ולפעמים משנים וג' תיבות יכול המשכיל לראות ענין נאה בפ"ע רמזים נפלאים ונוראים להורות דרך אמת ומסלול להנהגות עבודת בוראו וזה הצירוף שנראה ונדמה תולה הכל עבור מגמתו והתאמצו לעבודת בוראו גרם בעצמו ככה שנצטרפו האותיות אחד אל אחד יחדיו ידובקו וזה שאנו רואין בכל דור ודור מדורות ראשונים ואחרונים עד לעתיד נתוספים ונתחדשים פירושי התורה שונים זה מזה כי כל דור ודור כאשר הכינו את לבם ונפשם לדרוש ה' בעבודתו כמ"כ עושין צירופים בתורה לערך תבונתם להיפך בפרצו מעשיהם אזי שגו ברואה במאור התורה כי כמו שעשו צירופים לא טובים והשליכו אותיות בקליפות כמ"כ מהות תורתם נראה ונדמה אליהם ולפעמים רואין צירופים שמתרחקין א"פ מהבורא ב"ה באמצעות צירופיהם שצרפו בעצמם לערך עובדותם אשר לא טובים וכאשר בארנו פ"ה במדבר הזה יתמו ושם ימותו מוסב על דברי התורה יתמו וישלימו בני ישראל את נפשם כאשר חכמים הגידו זכו נעשה להם התורה סם חיים לא זכו נעשה להם התורה סם המות והיינו שנראה ונדמה להם צירופים לא טובים לאבדם בעוה"ז ומעה"ב וזהו שגמר הכתוב ושם ימותו כלומר כאשר לא זכו ושם עם דבורי התורה ימותו ולכן אנו רואין לומדי תורה רבים הם חכמים בעיניהם וחכמת מה להם לפרוץ מעשיהם ומקשין קושיות על רבים וכן שלימים ויראים ונדמה בעיניהם כאלו האמת אתם וימצא להם ראיה מתורה ונביאים וכתובים שכדבריהם כן הוא כי לערך תבונתם ומגמת נפשם לראות בתורה ככה נראות אליהם ושגו ברואה כפי עובדותיהם המקולקלים ומעתה תחזה מה מאוד צריך האדם להתבונן במעוז שכלו על פרטי עובדותיו והתנהגותו אם הדריך פעמי רגליו על דרך האמת ואל יטה מדרך המלך ימין ושמאל בכדי לעשות עם כל עובדותיו צירופים טובים בתורה הנוגעים אל עבודת הבורא באמת ונכונה ותועלתו גדולה לא ישגה ברואה במאור התורה אור לו אור לנתיבתו אך טוב וישר. ומעתה תשכיל לדעת מאמרם ז"ל אלו היה יודע אהרן שהתורה יכתוב עליו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו הכל לכוונה הנזכר כי באמת טרם עשותו את העובדא לא ראה עדיין בעצמו זה הצירוף בתורה כי אלו האותיות עדיין לא נתקרבו ונתייחדו אחד אל אחד יחדיו ידבקו כ"א אחר שבאה העובדא לידו והשכיל עשות כתיקונה מצא כתוב בתורה וראך ושמח בלבו והוא בעצמו לא ידע מאותן הצרופים וכן הענין בראובן אלו היה יודע ראובן שהתורה יכתוב עליו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו על כתיפו היה נושאו לאביו הכוונה ג"כ ע"ד האמור שלא ידע עדיין טרם החילו לעשות זה העובדת אם במגלת ספר כתוב עליו צירוף כזה כ"א אחר המעשה מצא אלו הצירופים לערך מגמת נפשו והתאמצו במצותיו והקב"ה הכל בחכמה עשה בכדי שהבחירה יהיה חפשי ביד האדם לעשות כרצונו וממילא אם ראה האדם הצירופים טרם עשותו העובדא בטלה הבחירה כי מי פתי יסור מהמצות וצירופים שכתוב עליו כבר והנה אהרן וראובן בהתרשלותם ולא עשו העובדא בהתעוררת גדול והתלהבות לכן מצאו כתוב בתורה רק וראך ושמח בלבו ולערך השמחה בלבו ככה נצטרפו האותיות ואלו היה יודע אהרן שיגרום צירופים אלו בתורה אזי השתדל לעשות המצוה בחשק גדול בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו בעבותות האהבה וממילא נצטרפו לערך עובדותי' צירופים יותר בשלימות וכן אלו היה יודע ראובן שהתורה יכתוב עליו למען הציל אותו מידם ויגרום ככה מחמת זה העובדא צירופי' בתורה אזי היה עושה זאת בהתעוררת יותר גדולה דהיינו על כתיפו היה נושאו לאביו ולערך גודל התעוררותו גרם ג"כ צירופים בתורה יתרון אור ושאת מראשונים כ"א בשביל שתהא הבחירה חפשית בידם לעשות כרצונם לא ראו אלו הצירופים בתורה כי אם אחר עשותם אלו העובדות כלל הנשמע מהנ"ל צירופי אותיות שיש לו לאדם בתורה אינם נצטרפים בצירוף קבע כ"א אחרי עשות העובדא בשלימות בתכלית הזיכוך כנזכר ובהיפך ברוע מעשיו גורם צירופים לא טובים וכמו שדרשו חז"ל ע"פ ויקח קרח לקח מקח רע לעצמו וכן באבשלום כתוב ויקח את המצבת אשר בעמק המלך נתעוררו חז"ל לקח מקח רע לעצמו אשר בעמק לבו של מלך מלכו של עולם שאמר לדוד והקימותי לך רעה מתוך ביתך והלך הוא ולקח חלק רע לעצמו להיות הוא חלק הרע מתוך ביתו של דוד והלא כמה בנים היו לדוד משאר נשים ואולם בעבור זאת שהכל תולה ע"פ עובדותיו וכמוהו לקח לחלקו מאותיות שיש לו אחיזה בהם בתורה ומצרף על עצמו אותן הצירופי' ולכו כיון שרצה יעקב לגלות לבניו הצירופים שיקרה להם באחרית הימים נסתלקה שכינה ממנו כי בזה תולה הקץ כמבואר ולכן כל עצמה של התורה בנתינתה לא ניתנה כי אם אותיות מפוזרים מבראשית עד לעיני כל ישראל וכל אחד לערך מעשיו מצרף אותיות שורשו בתורה בצירופים קבועים ואחר עומדו בנסיונו הצריך לו לבחינת השלמת נפשו עיקר בריאתו היה בשביל זה ואח"כ בנקל לו לראות אותן הצירופים ואם נתגלו לו הצירופים תיכף מי הוא פתי יסור מהם לעשות מעשהו זר מעשהו ונכריה עבודתו היפך מה שהתורה מאיר לו דרך האמת ולכן נפלאים ונעלמים ממנו ולפעמים יכול לבוא לידי טעות ח"ו כ"א בעשותו מעשיו בתמידיות וכל מגמתו יומם ולילה רק עבור צורך גבוה אזי נצטרפים האותיות בצירוף קבע וילך לבטח דרכו ולזה רמז שמאי עשה תורתך קבע ולעומת דברינו יש לרמוז בכתוב ברחובות תתן קולה הכוונה אפילו במקום שמרחיבין את התורה ועושין בה כמה פרטי רמזים וסודות לעבודת הבורא ב"ה גם שם תתן קולה כלו' רק בחי' קול לאישים המשכילים המתמידים בעבודה כח בהם לעשות מהרמזים שהרחיבו הראשונים רק בחי' קול לצרף צירופים אחרים לערך הכרתם החזקה והתנהגותם בעבודת בוראם וכמבואר בדרוש שבועות קול השופר הולך וחזק ע"ש ולכן אנו מברכים ברכות התורה נותן התורה ל' עתיד שהוא נותן את התורה בכל דור ודור עד עת קץ יתגלו צירופים אמיתים לעין כל ומגדולים עד קטנים יבינו וישכילו לדעת את ה' כמים לים מכסים להיות שאין צורך עוד להיות הבחירה חפשית בידם כי רוח הטומאה יעביר מן הארץ ולא יצטרכו למאוס ברע כאשר עתה יכול להיות ליקח מקח רע לעצמו כאשר זכרנו ויקח קרח לקח מקח רע לעצמו וכן באבשלום לקח מקח רע לעצמו כי כל זמן שרוח הטומאה בארץ כל עצמם של החיצונים לחטוף אותיות לעשות צירופים בקליפיות בעשות רע ומהראוי לכל אחד מישראל שיאמין באמונה שלימה ונאמנה שאין אמצעות בדבר בעשות מעשים טובים גורם צירופים קדושים בתורה ובעשות רע גורם צירופים לא טובים ולכן מצינו מראשית הבריאה עד שעתיד אין לך א' מישראל שלא יעמוד נגדו לשטנו תחל' בימי האבות לא נמלטו והיה להם צער מעשו ולבן וישמעאל וגו' ובמשה רבינו עמד נגדו קרח ועדתו וכל עצמם לעשות צירופים בקליפיות וכן בדורות הנביאים אירע להם ענין כזה ואפי' בימי האר"י זללה"ה מביא בספר הגלגולים שאמר על איש אחד שהפליג בדבריו נגדו ואמר עליו שהוא גלגול קרח איזה בחינה מבחינותיו ועדיין עומד במורדו להפליג על בחי' משה כי האר"י זלה"ה גלגול מבחי' משה ועדיין לא פסק הענין עד ביאות משיחנו ושמעתי מהמגיד זללה"ה שאמר מיום שנתחלקה מלכות בית דוד אין לך אדם שיאמר איזה דבר בתורה והעבודה שלא יהא נגדו בר פלוגתא להכחישו ואפילו אם לא נמצא סמוך ואינו ביודעו ומכירו מסתמא הוא מצוי הרחק ממנו ולפעמים מעבר לים ובכל דור ודור יש התפשטות של משה רבינו וגם בחינותיו של קרח כאשר בארנו למעלה ויקח קרח ותרגום ואתפליג קרח שנתחלק קרח לפרטיות ולעמוד ולחלוק על הכהונה בכל דור ודור להשליך לאדם הנגש לתורה ועבודה טעות בכהונתו כדי לטורדו ולהפרידו מדביקות ואדם תמיד בצער ואינו מאמין לעצמו אפי' בעשיית עובדות טובות וגורם צירופים טובים בחלקו אותיותיו שיש לו בתורה עכ"ז לבו נקפו אם בקדושה או בהיפך באיזה פנים לחיצונים וגורם צירופים בקליפיות כיון שיש מונעים הרבה ומראין לו ק"ן פנים לטהרה מול זה בא הרמז בתורה וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר רומז לעת הגאולה כינו בשם בוקר עש"ה אמר שומר אתא בוקר אזי תתרבה ההשגה ויודע ה' ב"ה לעין כל א"ת מורה כלליות צירופי האל"ף בי"ת אשר לו כלו' אותן הצירופים הנוגעים לו לעצמותו באין תערובת רע מצירופים חיצונים כ"א כולם יקראו צירופים האמיתים שאין בהם שום טעות כאשר עלה ברצונו הפשוט בתחלת הבריאה לגלות אותן הצירופים באמצעות פעולות הצדיקים מהעלם אל הגלוי וא"ת הקדוש והקריב אליו ירצה א"ת הקדוש צירופי אותיות הקדושים את זה והקריב אליו לשלול צירופים לא קדושים בל יראה ובל ימצא בעולם כנזכר ודוק מאד: או יאמר בוקר ויודע ה' את אשר לו ע"ד שזכרתי בדרוש שיר השירים אשר לשלמה ופירש"י כל הכתובים קודש ושה"ש קודש קדשים א"ר אלעזר ב"ע למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטים ונתנה לנחתום א"ל הוציא לי כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקא א' מנופה ומעולה כך כל הכתובים קודש וגו' ועיקר העולה מהביאור כי הנה כל הנביאים שנבאו לישראל תורה ומוסר היה רק הכנה בהיות שיטו אוזן לשמוע בלמודים לסור רוע מעללם שיוכלון אח"כ לעשות תיקונים להשכינה לגרום יחודים בעולמות עליונים שזאת תכלית תורת אדם ומובחר שבעבודת הבורא רק לצורך גבוה ולא לצורך עצמו יתיר עליהם שיר השירים שהם פרטי הדברים הכתובים רק זווגים ויחודים היינו בהיות האדם תמים במעשיו וכבר הכין את עצמו בכל מאמצי כחו להשראת אלהות אזי נאות לו למלא פיו בשירים ותשבחות לדבק פנימיות מחשבתו אליו יתב' באמצעות דבורים משיר השירים הרומז לדיבורים מיוחדים וזווגים ודבורים כאלה המה בחי' גלוסקא מנופה ומעולה מפסולת וסובן ומורסן הנרמז בדברי ר"א כי באמת יש כמה בחינות צירופים אותיות ותיבות שונות זמ"ז והכל נוגע אל התורה ועבודה אכן המה רק התחלת הכנה והזמנה לבוא מחמתה לתכלית הצירופים האמיתים העולים ממע"ט של ישראל ועל כזה צריך למסור רוחו ונפשו כנודע למשכילים מסוד ק"ש ומכוונת ברכה ראשונה מש"ע מול זה בא הרמז בתורה בוקר ויודע ה' את אשר לו ונודע כללות תורתינו הקדושה ישנה בכל אדם ובכל זמן מוסב על כל אדם מישראל בהיותו בעצם הבהירות הכינוי בשם בוקר וכבר השליך מעליו רוע מעלליו וקישט מלא קומתו מהכיעור והדומה שזה נקרא חשכת לילה וכשבא אל בחי' בהירות השכל הנק' בוקר אזי מודיע לו הקב"ה עיקר צירופים מכ"ב אותיות האל"ף בי"ת הנוגעים אל יחודים וזווגים עולמות עליונים וצירופים כאלה נק' א"ת אשר לו דייקא שמקבל תענוג מצרופים כאלה ואת הקדוש והקריב אליו להשתעשע במעשיו כי זהו עיקר תענוגו ית' שצפה לקבל מעם קרובו ישראל או יאמר בוקר ויודע ה' את אשר לו בכאן נרמז כללות בחי' היחוד כי נודע שאינו יכול להיות זווג בזו"נ כ"א בקבלו תחלה מוחין מבינה וכמש"כ אשרי משכיל אל דל ויש ג' בחי' משכיל מושכל שכל משכיל הוא המסביר השכל להמושכל שהמקבל נקרא מושכל ועצם השכל נק' בחי' שכל ורומז הכתוב אשר כינוי לבינה בחי' משכיל אל דל כינוי לשכינה הנקרא ד"ל והיינו הז"א מקבל מוחין מבינה להשפיע לנוק' הנק' דל וזהו בוקר ויודע ה' את השכינה הנקרא א"ת ובאמצעות הבוקר הכינוי ליסוד משפיע הז"א משפע וברכה עליונה מה שקיבל מבינה הכינוי בשם אשר ושיעור הכתוב בקר רומז ליסוד ויודע משמעו לשון זווג כמו וידע אדם את חוה וידע הוי"ה את כינוי לקב"ה ושכינתיה אשר לו היינו מהשפע' הבינה הנק' אשר ודוק ותבין ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באוהל מועד נראה הענין ע"ד שבארנו בדרוש מגילת רות כתיב בבועז הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה ותוכן הדברים החיוב מוטל על צדיק הדור להעלות אותיות התורה מפרטי הנבראים וכנזכר לעיל באורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא ממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל דבר הבא לכלל בריאה מדת בחי' דצח"מ להחיותם ובהעדרם לאפס ותוהו נחשבו ובארתי מה דאיתא במשנה כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקוה נוחה הימנו. ולכאורה יש לתמוה וכי זה הוא כלל השוה בכל אדם יש לך אדם שרוח הבריות נוחה הימנו ועכ"ז אין לו אפילו מדה א' טובה שיגרום נחת רוח למקום ב"ה וגדולה מזה מצינו לרז"ל שאמרו האי צורבא מדרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלה טפי כי אם דלא מוכח להו במילי דשמיא אמנם הכוונה בזה רוח הבריות מוסב על כל פרטי הבריות מדוממים וצומחים ועופות וחיות וכל הבא לכלל בריאה בכולם כחו יפה להכניס בהם הארה שאין להם מגרמם כלום כ"א מה שהצדיקים באמצעות כשרון פעולתם ממשיכין להם חיות מאותיות התורה והתפלה כמבואר לנו פ"ה ואתה מחיה את כולם וגם עיין בפ' נח ביאור הכתוב שאמר הקב"ה לנח ואת"ה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה ותוכן הדברים למד לו דרכי העבודה קח לך בחי' מכל מאכל אשר יאכל נודע זווג מתייחס בלשון אכילה מכללות המדריגות תקח לך בחי' רמיזא דחכמתא להעלות משם אותיות התורה לשורשם וזה תכלית בחי' היחוד והפעולה והיה לך ולהם לאכלה כלומר על ידי זה תגרום לך השפעה וגם להנבראים תגיע משפע ברכה עליונה וזה נק' משאו ומתנו יפה עם הבריות כלומר עם כל הברואים נושא ונותן בהם נושא מהם בחינת רמיזא דחכמתא לעבודת בוראו ואח"כ נותן בהם חיות והארה ע"י מה שמעורר לבו בקרבו מחמתם ואיש כזה שלום יעשה בפרטי הנבראים העושים מריבה כלפי מעלה לומר אנן בעינן למהוי קדם מלכא כי יפה יפה לעבוד גם עמהם את הקב"ה לאפוקי איש בער ולא ידע כל זאת כי אם מעשהו כבהמה רק שלא יהיה זר מתאות לבו אזי כל הברואים שונאים אותו כי אין משאו ומתנו יפה עמהם לישא מהם בחינת וליתן להם חיות והארה ולכן מרגלא בפי העולם איש תמים במעשיו למדו לשונם לומר פלוני מעולה ביותר ושלום לו עם כל הברואים ואפי' עם זבוב אשר בכותל ולכאורה מאין למדו לשונם לומר ככה וכי יש אדם בעולם לעשות מריבה עם הזבובים וכדומה מפרטי הבריות אמנם כלפי דברים הנאמרים האמת אתם כי מי שאין דרכו בטח בודאי מריבין אותו כל החיות ועופות ואילנות ועשבים הצומחים שואלים מאתו מזונותם להחיותם כולם ממתינין על עבודת אדם מתורה ותפלה כמבואר לנו למעלה מאמרם ז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן עה"ב ע"ש ותשכיל נפלאות ולכן מי שמתרפה א"ע מעבודת בוראו אינו בטוח לומר שירחיק נדוד ויסתיר עצמו במדברות בין אילנות ושם אין לו מריבים וקוטטים כי גם שם האילנות ועשבים עושים מריבה עמו ולהיות שטח עיניו מראות ואזניו אטומים מלשמוע נדמה בעיניו כאלו משלימים אתו ומי יתן והיה שיפקחו עיניהם ויפתחו אזניהם אזי בודאי לא מלאו פיהם לומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה כי הוא משבחם שהם מגנים אותו ועושים מריבה עמו כיון שאין להם נייחא הימנו ליתן להם חק מזונותם מהארה עליונה ואפשר לרמוז בדברי המשנה כל שרוח הבריות נוחה הימנו מוסב על פרטי הבריות מחיות ועופות ואילנות הדוממים וצומחים רוחם נוחה הימנו שנותן בהם חיות מאותיות שורשם אזי רוח המקום נוחה הימנו גם כן כי זה עיקר כוונתו בבריאת עולמו שצפה התענוג והשעשועים מנשמות הצדיקים שיעלו ויגביהו אפילו האותיות המלובשים במדריגת התחתונים לבררם. ולעשות מהם צרופים בתורה הקדושה באופן שנתבאר לנו כמ"פ ומעיד הכתוב על צדקת צדיק בועז להיותו צדיק הדור זאת עבודתו הנה הוא זורה את גורן השעורים כלומר כל מגמתו לזרות ולברר אותיות זעירין המלובשים בגשמיות הנק' שער"ה שער ה' אחרונה באתוון רברבין נק' חט"ה המה אותיות שבתורה ותפלה ומעשה המצות וזאת עבודתו של בועז צדיק הדור לזרות ולברר אותיות אלו להעלותם למעלה והמוץ דחה לחוץ מורה על צרופים לא טובים לא היה לו אחר כך בעוסקו בתורה ותפלה כי כבר זכרנו כמה פעמים מאין נמשך מ"ז בתורה ותפלה הכל בעבור שלא שמר פיו ולשונו בעבודתו בחוץ לבלתי עשות מעשיו הגשמיים בהתקשרות משא"כ כשמברר אותיות התורה אפילו במעשהו בחוץ רק לעשות נחת רוח ליוצרו ולא להנאת עצמו כלום לכן אין לו שום מונע מתערובות מחשבות חוץ בתורה ותפלה ומוציא דבור לפני אלהים בשלימות אותיות מלוים כל טוב וכלל זה נקוט בידך והוא כלל גדול בתורה ועבודה שהאיש תמיד במשקל השוה ואינו נמלט מאחת משתי אלה או עושה צרופים טובים בקדושה באמצע כשרון פעולותיו ולהפך בעשות מעשים מגונות ואין פיו ולבו שוים בהוציא דבור לפני אלהים בהתקשרות ודביקות אל אזי משליך אותיות לחיצונים וידע נאמנה שאין שום פעולה גדולה וקטנה לבטלה בעולם כי אם עם תנועות איבריו ועקימת שפתיו או עושה רושם בקדושה או רשומו ניכר בקליפה ח"ו ואם כן מה מאד יחרד וילפת האיש לעורר לבו בקרבו טרם החילו לעשות אפילו הקטנה שבפעולות מתנועות יד ורגל אחת מהנה חמש חושיו ועקימת שפתיו להוציא דבור יפלס במאזני שכלו מה יגרום ככה אם רשימו בקדושה או להיפך ח"ו כי אין אמצעות בדבר ואח"כ יגיע לו בושה וכלימה בעת בא דברו עם הספר ימצא כתוב עליו צרופים לא טובים לערך מעשיו ככה קנה שם לעצמו ולפעמים אם הלך את לוצצים יקרא עליו התורה. לץ והולך את כסיל יקרא עליו התורה כסיל וכדומה משמות המגונות שצירף ככה בעצמו לקרותו בשמות עלי אדמות לערך מעשה המגונות ודהמע"ה בנעים זמירותיו רמז בזה אחלי יכנו דרכי לשמור חקיך אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. הוא הדבר אשר דברתי מי שהולך בתום ילך לבטח דרכי שלום לו עם כל הספרים אל כל מקום שנותן עיניו לראות דבור עם הספר כאשר פעל ועשה במעשהו בחוץ ול' קנה שם לעצמו משמות המגונות כיון שמיישר אורחותיו ע"פ התורה לאפוקי הכסיל אשר בחשך יהלך ומעשהו זר ונכריה עבודתו כמעשה הבהמה לרדוף אחר תאות לבו להגיע מחוז חפצו ורוממות אלהות שכוח מלוח לבו אזי אם תעיין עליו תמצא עולתה בו ועובדותיו על הרוב זולת התורה וממילא עושה צרופים בחיצוניות אין לך בושה גדולה מזה אל כל מקום שניתן עיניו לראות בספרים מוציא א"ע באחת משמות שקנה לעצמו לפעמים נקרא רשע ולפעמים לץ ולפעמים נואף אשה חסר לב וכדומה משמות המכוערים ולזה רמז דהע"ה אחלי לשון תפלה ובקשה כל תפלותי ובקשותי ליתן לי לב טהור לשמור חקיך והפעולה אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך כוונתי בהם באמת והדרכתי פעמי רגלי בדרכי יושר ובאתי במגלת ספר כתוב עלי שמות קדושים על פי עובדותי הטובים ובא וראה מה דאיתא בזוהר פ' שלח לך במעשה דרבי חגי שבקשו ממנו ר' חזקיה ור' ייסא לדבר עמו דברי תורה ואמרו להו תבעי דנתחבר בהדך ותיזיל בהדן אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא יקרא עלי כסיל ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי אמרו ליה למה אמר לון דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל נמצינו למידין שאפילו חכמי הזוהר יראו לנפשם לבלתי יגרמו באמצעו' פעולתם שהתור' יקרא עליו כסיל ואיך לא יעטו כמעיל בשתם אנשים חלושי הדעת כערכנו לפלס ולשקול פרטי עובדותינו לראות ולהסתכל באיזה מן השמות יקרה עלינו התורה הקדושה ואיזה צירופים יצטרפו באותיות שרש נשמתינו כנזכר לעיל אפילו אדם השלם במעשיו ירא לנפשו כי האמת נעדרת עד עת הגאולה ואז ויודע ה' את אשר לו אמיתית הצרופים אבל עתה בחשכת הגלות ורוח הטומאה היצר הרע מרקד בינינו מכניס הטעות בלבות בני אדם וכל אחד סובר שהאמת אתו ובאמת לפעמים תועה מדרך השכל כי קשה מאד המעשה אשר יעשון בני ישראל לכוון האמת וכאשר בארנו למעלה בענין מאמרם ז"ל אלו היה יודע אהרן שהתורה יכתוב עליו ואלו היה יודע ראובן שהתורה יכתוב עליו ואם באבות העולם מצינו שלא ידעו מה שהתורה יכתוב עליהם מצירופי עובדותיהם איך יתפאר השותה כחמס עולה לומר שהאמת אתו ומחשבותיו זכים ובהירים וכדי לסמוך עליהם כאשר נתרבה עתה רבים הם המתפרצים וחדשה נהיתה בארץ חסרי הדעת ואין תבונה בהם ועם כל זה מעמידין על מחשבתם לומר כיון שכך נפל במחשבתם מסתמא כך עלה במחשבת הבורא ב"ה נגד זה הולך ועושה הרבה מהפעולות אע"פ שכמו זר נחשב בעשות ככה והסיר מסוה הבושה מנגד פניו שמא לא כיון האמת ולא מאת ה' היתה זאת המחשבה ולמה לו להשען על בינתו ולב אין. שא עיניך וראה מה דאיתא