Ohr HaMeir, Lech Lecha 3

ועתה נחזור לענין כל בשר חציר וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו בהתפללם לפעמים כל מה שהוא מעמיק שואל מאתו ית' ומכוון בתפלתו שואל פרס מרבו וכמו דאיתא בהאר"י זלה"ה אם האדם אינו מכוין כוונת התפלה ע"ד האמת כל עוד שמכוון יותר שואל פרס מרבו יותר והזוהר קורא אותן צווחין ככלבין הב לן מזונא וסליחה וכפרה וכדומה הכל לטובת עצמו ואיך יעלה על הדעת וכי לכוון זה היתה כוונת הבריאה בשביל ישראל שיקבל מהם תוס' תענוג וכאשר דברתי במקום אחר פי"ה יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו כלומר עיקר כבודו בבריאת עולם היה בשביל השמחה שישמח במעשיו וישתעשע עמהם והולכים בדרכי יושר ואם כל מגמתם הכל עבור צרכי עצמם הגשמים א"כ השמחה מה זה עושה שרצה הבורא ב"ה לקבל מהנבראים כיון שאיש לדרכו פנה באין מבין על מה אתי להאי עלמא שפלה והחי יתן אל לבו שלא ירגיש מצורך עצמו כלום כי אם כל מגמתו ותשוקתו הכל עבור השכינה ותיקון עולמות עליונים אזי עבודתו שלימה בלתי הפסק כיון שאינו תלויה בשום סיבה כי כל אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ולכן אותן האנשים שכל עצמם וכוונתם הכל בעבור הנאתם אזי העבודה אצלו במקרה כל עוד שמרגיש ההטבה וחסדי אל העודפת עליו מרבה גם כן להחזיר לו שבח והודאה ואם נפסקת השפעות טובו אזי נפסקת ג"כ אהבתו ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת שגם במיצר צריך לעבוד אותו יתברך עם זאת הבחי' כפי המדה ובחי' התלבשות שנדמה אליו עתה כי הבורא יתברך יודע לתקן ענינך יותר ממך ולכן נדמה לך בהתחלות הפעולות לסיבות ידיעות אליו כאשר גזרה חכמתו ולכן שולח לאדם בחי' צער ממקרי הזמנים הכל לטובת האדם להטיב לו באחריתו וכדומה. ובזה מובן מקראי קודש ויהי כאשר הקריב אברם לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו וכו' ירצה כאשר בא הצדיק התמים במעשיו במיצר ים החכמה ונופל תחת הזמן ממקרי ופגעי הזמנים. עכ"ז הוא עמודא תקיף בכולא ונותן עצות לנפשו להשיג גם שם התלבשות אלהות ויאמר אל שרי אשתו כינוי לשם השכינה שנק' לפעמים שרה ולפעמים רחל ונק' אשה יראת ה' כנודע מספרים ופתח דבריו יאיר לומר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כלומר איננו מרגיש מצער עצמו כי אם נותן נפשו ודעתו שאשה יפת מראה את כינוי לשכינה שהיא בגלות כי בכל צרתם וכו' וגם מצער את נפשו איך שהקב"ה צריך ליתן הארה לזה הניצוץ ולהשהות בם זמן מה עד עת בואו של צדיק לפדות הנ"ק מגלות ולכן נק' זה הניצוץ אשה יפת מראה כלומר בחי' נוק' ומקבל ממראה עליונה כי יש ה' גוונין דבהון נהרין חמש אור שהגוון מקבל הארה מה' אור המאיר בהגוונין וזהו אשה יפת מראה נוקב מיפת מראה העליונה כמדובר ועוד רומז הכתוב והיה כאשר יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת ופירש"י שהמצרים אינם הורגלו באשה יפה ויש לעיין בדבריו הנעימים מי שהוא במיצר ים שאין לו התפשטות השכל אינו מורגל עם השכינה שנק' אשה והיינו לדעת בכ"מ התלבשות איברי השכינה וע"ד שנזכר לעיל בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה בכל דבר בעולם מלובש שם השכינה כפי הפעולה ולכן העבודה רפויה בידו ונופל תחת מקרה הזמן ועוד לו שנותן פגם בקדשים לומר אשתו זאת השכינה שנקראת זאת סובר שגם אצל הצדיק השלם ותמי' במעשיו השכינה אצלו כ"י כמו בחי' איש ואשה אשה נודעת אהבתה תלוי בדבר בטל דבר בטלה האהבה ובאמת אין דרכו של ת"ח בכך כי מובחר בעבודת הבורא להיות אמונה תקוע בלב בלתי שום סיבה בעולם ולעבוד אותו ית' הן בטיבו הן בעקא ולכן אמר אברהם אבינו ע"ה אמרי נא אחותי את מורה היות אהבתו שלימה בלתי שום סיבה כלל כי אם כמו אח ואחות דלא מתפרשין אהבתם לעולם להיות בחי' האחווה אינו תלוי בסיבה ומעתה תבין שינוי המקרא אצל המצריים המורה על פחותי הערך שאין להם התפשטות השכל כתיב ואמרו אשתו זאת ותיבת זאת נודע שכל העולמות נבראו באלף בי"ת וקודם התלבשות הא"ב בז' ימי הבנין נק' א"ת מורה כללות הא"ב מא' ועד ת' ואחרי התלבשותה בזי"ה וצימצם מדריגה אחר מדריגה בכדי שיהא להם תפיסה במוח אנושי נק' זאת שהא"ב מלובש בז' מדות שיש להם השתנות הפעולות וממילא מי שהוא תחת הזמן אהבתו ויראתו בבחי' איש ואשה אשר אין אהבתם תמידית ולכן כתיב גבי תיבת אשתו תיבת זאת לכוון הנ"ל וגבי אחותי כתיב א"ת מורה בחינתו המעלה שהוא למעלה מהתחלקות הזמנים. קודם התלבשות הא"ב בז' ימי הבנין והעבודה הוא בתדירי כמו אח ואחות ודוק היטב ותבין: