Ohr HaMeir, Miketz 4

ועתה נחזור לענין ויהי בשלם סכו ירצה מול זה האמור בדברינו כי מלת שלם כינוי לבינה ם רבתא מלמרבה המשרה שהיא מ"ם סתומה גם שם סוכתו יתברך אכן בכאן הוא בדרך עראי להיות שעדיין בבחי' העלם טרם יוצא אל הגלוי ועיקר המעון בדרך קבע בציון רומז ליסוד והטעם שעיקר מעונתו יתברך בציון לזה גמר אומר הכתוב ונותן טעם לשבח כי שמה שבר רשפי קשת והיינו כל זמן שעדיין בכח אין שם פרטי תענוגים מחולקים כמו אחרי התלבשות בחי' החכמה הכלולה בפרטות ה' מוצאות וכל בחי' ההתחלקות שיש מקדימת המחשבה עד בואה אל עולם הדיבור וממילא מקבל הקב"ה תוספות תענוג מכל פרט ופרט וכאשר הקדמנו בפתיחת דברינו שזהו עצם תענוגו ית' להוציא מכח אל הפועל ויתפשט אלהותו על כל הנבראים ומעתה אם עיני שכל לך תבין ותשכיל למה בחר ה' בציון אוה למושב לו בציון דייקא כי שמה שבר רשפי קשת ומגן מלחמה ר"ל שמה בבחי' הדיבור יש בחי' שבירה המורה התחלקות כללות המחשבה לפרטיות כי אותיות הדבור המה בחי' פרטיות נגד אותיות המחשבה אמנם לא יתכן לו לאדם לבוא ולהגיע למחוז חפצו להוציא דיבור בשלימות ולקבל פרטיות תענוגים מכל בחי' מוצא בפ"ע כ"א בהקדם לו תחלה מלחמת היצר כי כל זמן שהוא בסוד המחשבה אין שם מגע נכרי ממ"ז כ"כ כמו אח"כ בבואו לבחינת דיבור אשר יש עשרה מדריגות מהמחשבה עד הדיבור ממילא יש ז' הפכיים לערך זי"ה וצריך לקשת וחרב ולכל מאני קרבי ללחום עם יצה"ר הצופה לצדיק לבלבל מחשבתו הקדושה שה וזהו הרמז בכתוב שמה בבחי' הדיבור שבר רשפי קשת כנ"ל אמנם לא יתכן לו כ"א בקשת ומלחמה סלה מול דברינו אפשר לרמוז מה שנאמר בפרשת וישלח ותלד רחל ותקש בלדתה כי נודע רחל מורה על בחינת הדיבור וכאשר נתבאר לנו פ"ה וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ע"ש ובלתי אפשרי הולדות בחי' הדבור בשלימות כ"א במלחמה וקרב בקשת ומגן וזהו ותקש בלדתה מלשון קשת וגם יש לרמז בדברי חנה שאמרה אשה קשת רוח אנכי כי חנה כינוי לשכינה ושטן צפנינה ע"ד מאמרם ז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו ואמרה חנה על בחי' עולם הדיבור אשה קשת רוח אנכי להורות שצריך קשת ומגן ומלחמה נגד השטן להוציא דיבור לפני אלקים בשלימות ועיקר הרמז במלת קש"ת ע"ד שבארנו למעלה נוטריקון "קריבו "שושבינין "תיקונין השושבינין הם הצדיקים שבכל דור ודור המה יעשו תקונין לשכינה במה שלוקחים לעצמם רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם אפילו מהתחלקות המדריגות ופרטי התענוגים מעלים משם נ"ק המה איברי השכינה ובונין ומתקנין קומה שלימה וזה עצם תענוגו ית' בבריאות עולם לעולמו בשביל הצדיקים מול זה בא הרמז בתורה וירא יעקב כי יש שבר במצרים ע"ד שמה שבר רשפי קשת כי הדבור הוא מצר ים החכמה מיצר וגבול התפשטות כללות המחשבה והבין יעקב אשר בחינותו בחי' קול ע"ד הקול קול יעקב חלקי התענוגים הרמוזים בה' מוצאות הפה והיינו תיבת שבר המורה התחלקות כללות מחשבה לפרטיות ה' מוצאות ויש בחי' תענוג מכל ה' מוצאות ויש בחי' תענוג מכל מוצא בפ"ע וזאת הגורמת לצאת מן המחשבה אל הדיבור שאם לא כן הלא טוב לו אז מעתה להיות יושב בסוד המחשבה מרוממות עוצם יכלתו יתברך וכמבואר לנו פ"ה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ע"ש והנה כל הנ"ל לא נאמר כ"א בהקדם לו תחלה מלחמת היצה"ר לדחות מעליו מ"ז מתערובות חוץ והבלי עולם כמוזכר קשת ומגן ומלחמה ואז נעשה ונצטרף צירוף שם הוי"ה ב"ה וגם מעורר המשכות השפע בד' עולמות אבי"ע כמוזכר בפתיחת דברינו והכל תולה בזה לקשור הקול ודיבור לחכמה ובינה בקשר אמיץ וחזק לזה רומז הכתוב: