Ohr HaMeir, Pesach 17

בנוסח ברכות הגאולה שסידר בעל ההגדה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונודה לך שיר חדש על גאולתינו ועל פדות נפשינו. כי הנה חכמים הגידו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ואפשר לרמוז ע"ד הכלל המונח בידינו אשר בכל מועד ומועד לערך התגלות מדותיו המאירים באמצעותם ובהגיע יום מועד חוזר אז למציאות הראשון ולכך נקרא חג כמו ובמחוגה יתארהו משמעו לשון נקודת הקו ובכל שנה כאשר בא יחר הזה חוזר למציאות הראשון ובשבועות אנו אומרים זמן מתן תורתינו שחוזר למציאות הראשון נתינת התורה במעמד הקדוש וגם עדיין לא נפסק וקול השופר הולך וחזק עד ביאת הגואל כאשר יתבאר אי"ה בדרוש שבועות וכן בר"ה חוזר ג"כ למציאות הראשון לבריאת העולם ובאמת יש פלוגתא בגמרא אם בניסן נברא העולם או בתשרי ואיתא בספרים איך יחלוקו במציאות והתירוץ אלו ואלו דברי אלהים חיים ובניסן היה בסוד הלידה וכמאמר הכתוב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך רומז לדם הלידה כנודע ובתשרי בסוד העבור ולכן אנו אומרים היום הרת עולם כי אז זמן הריון כנודע מספרים ועיין בדרוש ראש השנה שם הרחבנו ביאור ענין הפלוגתא עכ"פ אלו ואלו דברי אלהים חיים ובניסן נברא העולם ונודע עיקר הבריאה ישראל עלו במחשבה להבראות שצפה הקב"ה תוספת התענוג שיקבל מנשמות הצדיקים וברא בשבילם העולם ושמעתי מהמגיד זלה"ה שביאר מה שאנו אומרים בשמ"ע של הרגלים בגלל אבות שעשו רצונך הכונה בגלל אבות שעשו רצונו ית' לברוא בשבילה את העולם עש"ה יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו כלומר השמחה שצפה לקבל ממעשי ב"י המה עיקר קר המעשים המובחר שבברואי' זאת הגורמת (שהיה) כבודו יתברך לברוא העולם בשביל השמחה וכיון שכן מהראוי להיות יחרד האיש וילפת בהגיע ימים האלו ימי ניסן ותשרי שוים בשיעוריהם להיות יראת ה' נגד פניו ודן ידין בעצמו לערך מעשיו אם ראוי הוא לברוא בשבילו את העולם ואיה אפוא השמחה והשעשועים שמעותד לגרום אליו יתברך בכשרון מעשיו ולא די שאינו גורם שמחה במעשיו אליו ית' והלואי אל יתן ח"ו עצבות עש"ה וירא ה' כי רבה רעת האדם ויתעצב אל לבו בשגם הוא בשר והולך יומם ולילה רק אחרי תאותיו הבהמיות ומשים רוחו ומגמתו שיהיה הכל נכון ומזומן לפניו ליום המועד ממאכל ומשתה וכסות ועיקר תורת הרגל נשכח בהאיך אנפין יקבל הארת יום טוב אשר בכל יום טוב חוזר למציאות הראשון וממילא עתה בחג הפסח חוזר למציאות הראשון ראשית הבריאה אשר בניסן נברא העולם מלידה או מהריון בתשרי מורה יעלה על ראשו הלא ה' משמים הביט לראות היש משכיל לדרוש אלהים כמאז כן עתה לגרום הבריאה מחדש ולזאת יחרד האדם טרם יבא עת מועד חג הפסח לבער מפנימיות לבו חשש חמץ משהו הוא היצה"ר ולטהר ולקדש מלא קומתו להיות משכן להשראת אלהות והארת טובו המתגלה ביום טוב כנזכר לעיל וזאת עיקר הביעור ובדיקות החמץ קודם לרגל והכנת צרכי מועד לשיוכל לקבל הארת פסח שהוא זמן פתח הגאולה הנוקב והולך לגאולה האחרונה ואסור לעשות פירוד בין הדבקים פתח הגאולה מגאולה אחרונה כמבואר בדרוש למעלה. ומעתה תבין דחז"ל בניסן נגאלו המורה שתי בחינת הגאולות המבואר למעלה יציאת מצרים עליונה ויציאת מצרים הגשמיות גם שתי אלה בהגיע ימי ניסן חוזר למציאות ראשון וזהו בניסן נגאלו מורה על פתח הגאולה בניסן עתידין להגאל כי אנו בני ישראל עתידין תמיד בכל ניסן חוזר לפתח הגאולה ונוקב ורצנך על גאולה אחרונה שאז יהיה גמר הגאולה ולזה אנו אומרים אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים וכנרמז לעיל ביאור דברינו עבדים היינו לפרעה במצרים מוסב לפרעה עליון ותחתון היונק מאחורי עורף יציאת מצרים העליונה אשר בזאת תולה תורת האדם ופרטי מעשה המצות ושכר ועונש הכל מיציאת מצרים העליונה ויהי בנסעם מקדם שתי המצרים נעשה בחי' טוב ורע כמבואר למעלה באורך וזהו והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור כלומר הלילה זה דייקא אחר צאת שהי המצרים ממקומם ונעשה טוב ורע בחינת מצה ומרור הגיענו הלילה הזה לאכול משמעו לשון יחוד כי אכילה מתיחס בלשון זווג כנודע ומצוה עלינו לחבר ולייחד ב' בחי' אלו להבין ולהשכיל כי ה' המורה רחמים הוא אלהים המורה דין הכל אחד ומיוחד ואין פירוד ח"ו כ"א מפאת המקבלים אבל מצד עצמותו הכל אחדות אחד וזכר לדבר כן עשה הלל בזמן שבית המקדש קיים היה כורך המצה ומרור ואוכל ביחד כי הלל הזקן כחו יפה ורוב צדקתו ובהירותו עמדה לו לחבר ולייחד מדות הרחמים עם מדות הדין וזהו היה כורך מצה ומרור ואוכל משמעו לשון יחוד ביחד להמתיק הדין בשורשו ונהפך מר למתוק וסמוך אקרא מצות ומרורים יאכלוהו ובני ישראל עשו בכשרון פעולתם יחוד במדות הדין עם מדות הרחמים וקצרתי כי הארכתי במקום אחר והכל תולה בלילה הזה אחר יציאת מצרים עליון ותחתון שייך ככה ולא מקדמת דנא ומתחננים על העתיד כאשר בפתיחת הגאולה כן ה' אלהינו מורה דין ורחמים יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שלום ודאי לחבר ולייחד ב' הבחינות הנזכר שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך יובן ע"ד שביארנו בזמירות שבת בבנין שלם באור פניך תבהיקם ירוין מדשן ביתך ותוכן הדברים בלתי אפשרי להיות שמחים בבנין שלם כ"א בהיות מלא קומתם בנויה ומתוקנת בפרטי מנין איבריהם ותכונתם בפנימיות וחיצוניות הכל על סדר תכונת וצורת המשכן ומנין כליו ע"ד הזוהר ציורא דבר נש וציורא דמשכנא חד אינון ולכן בהרע מעשיהם ופגימת איבריהם מוכרח היה שיחרב הבית בעונותיהם של ישראל כי כל מה שנפגם אבר אחד בכללות ישראל נחסר דוגמת כלי הבית דוגמת אותו אבר ועיין פ"ה ואתה בן אדם הגד את בני ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם שם ביארנו אלה הדברים ואין כאן מקום ביאורם והנה אם בני ישראל משוים מדותיהם להיות שוים ממש על תכונת וציור איבריהם לצורת ותכונת משכן אזי אין להם שום בושה וכלימה ואדרבא ששים ושמחים לראות בבנינו כיון שאין חטא ועון מעכב על ידם ולהיפך יעטו כמעיל בשתם ושמחה מה זה עושה לראות בבניינו הלא לערך עובדותיהם אין עולה יפה מנין הכלים ותכונתם המורים הכל על צורת ותכונת קומת האדם ואין זה בנין אלא סתירה ח"ו ולערך עובדותיהם שאינם טובים יש כאן חסר ויתיר בענין כלי הבית ולזה יסד הפייטן שמחם בבנין שלם בתחלה מדבר לשמחם בבנין הבית ולא היגיע לכם חס ושלום צער בושה וכלימה כמדובר וגמר אומר שבלתי אפשרי כי אם באור פניך תבהיקם כלומר שאי אפשר להשוות המדות תכונות וצורת אברין של אדם לתכונת וצורת כלי הבית אם לא המטיבים לכת בדרכי אל וגורמים בכשרון פעולתם שהקב"ה מאיר להם בחי' פנימיות אורות עליונים וכבר רמזנו למעלה שיש בחי' אור המאיר לבחינת הפנים וזהו באור המאיר לפנים מזה האור תבהיקם והפעולה אזי ירויון מדשן ביתך ולא יכלמו ממנין כליו ותכונת ציורו כנזכר כיון שהשוו מדותיהם יקושטו מלא קומתם להיות משכן אליו יתברך להשראת אלהות ומעתה תבין שסידר בעל ההגדה שמחים בבנין עירך והראה לנו מקום תפלה וזאת עיקר מגמתינו להשלמת תכונת מלא קומתינו בכדי להיות כלי מוכן לקבלה להשראת אלהות ובהיות כן נאות להתפלל ולהתחנן עבור תקון ובנין הבית כיון שיגיע שמחה מבנינו לערך כשרון העובדות ומעשה המצות עם כל אבר המיוחד ומכוין לכלי הבית כנזכר הכל שוה ויש כאן מקום לשמוח וזהו שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך כמבואר ונודה לך שיר חדש ודאי על גאולתינו הגשמיות יצ"מ התחתון ופדות נפשנו יצ"מ העליון אשר זה תלויה בזה כמבואר: