Ohr HaMeir, Ruth 7

מהמגיד זללה"ה פ"ה נגד שמא אבד שמיה יבואר נגד משמעו לשון המשכה והכוונה כל מה שהקב"ה נגד והמשיך שמותיו וכינויו הקדושים למרחוק בכדי שבאמצעותם יכולין רעיון לבות בני אדם לתופסו ולקרותו בשם מצד פעולותיו בין כך אבד שמיה העצם כי כל מה שנתפשט יותר למרחוק להתלבש בשמות וכינוים ובמעט הכרתם של התחתונים שכוח מלוח לבם שם הגדול והקדוש שם העצם ברוך הוא עכ"ל. ואני אמרתי ואפשר לזה גמר אומר התנא ודלא יליף קטלא חייב ותיבת יליף משמעו לשון חיבור כתרגום על מלת חוברות היריעות מלפפן וכן וחברת את חמש היריעות ותרגום ותלפיף ודבר גדול רמז התנא ודלא יליף מי שלא שת לבו גם לזאת לייחד ולחבר את התפשטות שמותיו וכינוייו שהלכו למרחוק משם העצם לדעת ולהשכיל שאין בהם שום פירוד והתחלקות כלל לא כ"א לצורך עם קדוש ישראל גודל חיבתו עליהם נתפשטו מאורותיו במדריגות התחתונים והחיוב מוטל על כל אחד מישראל להחזיר התפשטות והתחלקות המדריגות לשורשם ולדרוש מהם אחדותו ויחודו ובזה תולה להיות הבחירה חפשית ושלום שכר ועונש כנודע למשכיל ודלא יליף מי שאינו מחבר בחי' התחלקות השמות וכינוים לשם העצם אזי הוא מפריד אלופו של עולם וקטלא חייב ח"ו. וכזה יש לרמוז מה שיסדו בחרוז אל מסתתר בגמר השיר ומפריד אלוף לא יראה מאורות וגו' כי בתיבות מאורו"ת יש שני צירופים טוב והופכו אור מו"ת וכ"ז באיש משכיל שמשיג ומבין בכללות המדריגות גם בנמוכים ותחתונים מאוד יש שם אלופו של עולם בהסתרה ורוב חכמתו והשגתו עמדה לו לעשות פירוד בין הדבקים מצירוף מו"ת מכניס לשם אלופו של עולם ונעשה צירוף אך טוב לישראל והיינו מאורות וניצול ממ"ות באור המאורות לאפוקי מי שמפריד אלוף ממדריגות התחתונים לא יראה מאורות כ"א נשאר בצירוף מו"ת לבד כנזכר ודלא יליף קטלא חייב ח"ו. מול זה יש לרמוז במגילה זאת ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה הן המה שני הפכיים ואל תקראו נעמי לבד ומרה לבד ונראה כאלו יש פירוד ח"ו וכנ"ל ודלא יליף וגו' כי המר משמעו לשון חליפין שדי שם יסוד משם נתחלפו השמות והכינוים עד שנראה כאלו יש הפרש בין עולם הבינה הכינוי בנועם עליון ובין מדות המלכות דינא דמלכותא והכל בסבת מיעוט ההכרה והכנות לבם של עם קרובו ישראל לדרוש יחודו ית'. וזהו שגמרה בדבריה