Ohr HaMeir, Ruth 9

או יאמר ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם הכוונה כי כבר בארנו פ"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה תוכן הדברים פתיחת דבריה של בהירות התורה יאיר מאוד מסוף העולם ועד סופו ולית מחשבה תפיסה כלל רק הכל בחכמה עילאה ותורת חסד על לשונה כלומר כאשר באה בחי' התורה על הלשון נעשה ונשמע כ"א כאשר ידבר איש לרעהו מספורי מעשיות וזהו ותורת חסד משמעות חסד לשון חן כמו חסד דאסתר כיון שבאה על לשונה נעשה תורה נאה מפשטים והכלל כל מה שאנו משיגין רזין דאורייתא אינו נחשב למאומה נגד עצם בהירות התורה במקומה טרם נתלבשה בזה העולם ודברה תורה כלשון בני אדם סיפורי מעשיות אזי נתגשמה ונתגלמה כי אפי' באדם יש הפרש גדול ממחשבה לדיבור שבחינת הדיבור הוא גשם יותר עשרה מדריגות וכזה ילמוד סתום מן המפורש הפרש הגדול מתורתינו הקדושה כאשר היא במקומה אור בהיר לבחינת עשרת הדברות. ומעתה תבין ותלכנה שתיהם כנזכר שתי ההי"ן עולם המחשבה עם עולם הדיבור ה' גדולה וה' קטנה הולכים בשוה מלובן עליון ע"ד שזכרנו בשם הזוהר אתי מלבנון כלה ופירש קול מדבר לדיבור אתי תלך מלבנון מלובן עליון עיין למעלה ותלכנה שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם כלומר שנעשה צירופי אותיות ותיבות בזה העולם הגשמי בהלבשת גשמיות ודברה תורה כלשון בני אדם מספורי מעשיות מעשו ולבן ובלעם וכמוהו ורומז הכתוב ויהי כבואנה בית לחם וכבר נודע כללות התורה נקרא לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי ותיבת ויהי יגיד צער כבאנה אור בהירות התורה המאיר מסוף העולם ועד סופו בית לחם צירופי מעשיות הכתובים בכללות תורתינו הקדושה ואשר טח מראות עיניו נשאר שקוע בספור הגשמי כאילו זאת הוא תכלית בהירות התורה ועיין מה דאיתא בזוהר הקדוש בפרשת בהעלותך ותנינן בתליסר מכילין דאורייתא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא דהא אורייתא דאיהי כללא אע"ג דנפיק מנה חד ספור בעלמא לא אתי על ההוא ספור לאחזאה ודאי לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא וגו' וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עילאה אורייתא דקשוט ומאן דאמר דהאי ספורי דאורייתא לאחזאה על האי ספור בלבד קאתי תיפח רוחיה דאי הכי לאו איהו אורייתא עילאה ת"ח מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא כ"ש למכתב ליה ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוו ליה מילין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מילין דעשו מלין דהגר מלין דלבן מלין דאתון וכניש להו כל שאר ספורין דכתיבין ועבד מנייהו אורייתא אי הכי אמאי אקרי תורת אמת תורת ה' תמימה וגו' דהאי ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתא אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקמינא. ועתה תחזה ויהי יגיד צער כבאנה שתי ההי"ן מורה תורה שבכתב עם תורה שבע"פ במקומה אורות בהירים ומאירים באו בית לחם כללות התורה הנקרא לחם נראה לכאורה כאלו רק סיפורי מעשיות מעשו ולבן וכדומה מספורים הכתובים בתורה ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי בתמיה ה' זאת שהוא בחי' הדבור כמו עתה בצרופים כאלה וכי זהו נועם עליון בהירות התורה אשר במקומה בה אסתכל קב"ה וברא עלמא ולזה רומז רש"י ברוח קדשו ה' זאת חטף פתח בתמיה שרגילה לצאת בצבים ובפרדים חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה מארץ לח"ל ורמז לדברינו הנ"ל ה' זאת נועם עליון טרם השתלשלה בבחינת הדיבור עשרת הדברות שרגילה לצאת בצבים ופרדים להורות על עוצם בהירותה במקומה תענוגים רוחנים סודות נפלאים עין לא ראתה וזהו בצבים לשון כיסוי מופלא ומכוסה מעין כל בריה חזיתם מה עלתה לה למחשבה הנמשך מנועם עליון ונתלבשה עתה בצירופים גשמיים סיפורי מעשיות ולמה הגיע ככה לזה גמר אומר על אשר יצאתה מארץ עליונה מחשבה הקדומה לחוצה לארץ בהתלבשות ספורים כאלה האמנם מי שיש בו מדעת קונו ומשים מגמתו והתאמצו להשכיל בתורה ללמוד לשמה משיג באמת שכלליות התורה אינה רק צירופי שמות וכינוים הקדושים וע"ד שזכרנו למעלה בשם ספר של"ה שהתורה נק' פקודי ה' להיות שכלליות ספור הכתוב בתורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל פקודה וגנוזה בשם הוי"ה וזו פקודי ה' ולזה השיבה אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה כי המר שדי לי מאוד אני מליאה הלכתי וריקם השיבני והכוונה כי הנה נודע שהתורה היא רושם אלהות והעולם רושם התורה וזה תולה בזה שאי אפשר להשיג עוצם יכולתו ורוממותו ית' כ"א באמצעות רושם התורה המלמדת לאדם דעת את בוראו וגם בהירות התורה אי אפשר ג"כ לתפוס ולהשיג בטוב טעם כ"א באמצעות רושם העולם כי עולם חסד יבנה וזי"ה נקרא אנפי מלכא וניכרות מחשבותיו הקדושים מצד פעולותיו הן המה ז' ימי הבנין כשפועל חסד עם בריותיו נק' אל וכשפועל רחמנות נקרא רחום וחנון וכשמראה דינא דמלכותא נקרא גבור וכדומה שארית הכינוים המושגים מצד פעולותיו והן המה ז' עמודים שבתורה אשר חצבה עמודיה שבעה והכלל השגת התורה בנועם בהירותה בלתי אפשר להשיג ולתפוס ברעיון לבות בני אדם כ"א באמצעות רושם העולם זי"ה ועיין למעלה בדרוש שבועות מה שבארנו פ"ה הנחמדים מזהב ומפ"ז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים ע"ש. וזהו הרמז אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה ע"ד כל אל תקרי הכתובים בדבריהם שבלתי אפשרי לכם לקרות נועם עליון מצד בהירות ורב מאירות כ"א קראן לי מרה כי המר שדי לי וכנזכר לעיל המר משמעו לשון חליפין כלומר מבחי' מדות היסוד הכינוי לשם שדי נעשה תמורה מרוחניות לגשמיות ונלמד סתום מן המפורש ונעלם מהגלוי לכוון האמור להשיג רוחניות התורה מרושם העולם הגשמי. ולזה רמזה אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ופירש"י מלאה הלכתי בעושר ובנים ד"א שהיתה מעוברת והכוונה ע"ד דאיתא בהאר"י זללה"ה אני כנוי למלכות ולאה כנוי לבינה ומלכות יצאה מהבינה ע"ש לענינו ולפי דברינו בחי' הדיבור ומחשבה היינו שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם הרומז לנתינת התורה כנזכר וטרם בואה לבחי' הדיבור כ"א במקומה היתה בעוצם בהירותה בעושר ובנים ד"פ שהיתה מעוברת רומז לתורת הבריאה כמו דאיתא בכוונת ברוך אלהינו שבראנו לכבודו וישום תורת הבריאה זהו שהיתה מעוברת כינוי לעולם הבינה סוד העיבור להמבין ולמשכיל מדעתו ולזה רמזה אני מלאה הלכתי כינוי לבינה הנקרא לאה כמבואר וריקם השיבני מי שטח מראות עיניו ואינו מסתכל רק על לבוש התורה ולא בפנימיות ריקם השיבני ודאי כי באמת כללותה אינה רק צירופי שמות קדושים וכינוי וכללות כללותה פקודה וגנוזה בשם העצם הוי"ה ב"ה ודו"ק מאוד: