Ohr HaMeir, Scroll of Esther 13

ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ויש להבין למה בחר הכתוב לייחס לחכמים דייקא ליודעי העתים מה משפט העתים לחכמים ונראה בכאן מוסר השכל כי לאו כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול לכנות אליו שם חכם כאשר ראו עיני ולא זר עתה בדור הזה רבים הם עמי הארץ המדמים בנפשם שחכמים המה בעיניהם וחכמת מה להם וידע נאמנה אפילו הוא גדול בתורה וגדול בחכמה אם נעדר ממנו החכמה והמדע לקשור הבינה לפרטי העתים לנהוג את עצמו בעבודת הבורא כפי העת והזמן שהוא יתברך נתראה ונתגלה א"ע אל עם קרובו ישראל באמצעות התלבשות מדותיו בהמועדים והרגלים שדיבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ובכל מועד ומועד מאיר אור טובו הגנוז באמצעות המדה השולטת כגון בפסח מאיר אור החסד ובשבועות אור הת"ת וכדומה פרטי המועדים וימים כאשר יבוא ביאורם אי"ה כל אחד במקומו המיוחד ולכן נקרא ימים טובים להורות על בחינת הטוב שנתגלה באמצעותם ואפילו בפרטי ימי החול גם כן משתנה פניו יתברך ככרום מפאת המקבלים לנהוג עמהם לערך התקשרותם והתעוררותם אל התורה והעבודה לפעמים במדת הדין ח"ו ולפעמים במדות הרחמים כאשר גזרה חכמתו ית' והכלל אין יום אחד דומה לחבירו ובכל יום מהימים צריך לעבוד את הבורא ב"ה בבחי' שונות לערך העת והזמן וכאשר נתבאר לנו במקום אחר פירוש הכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ע"ש והחכם אשר עיניו בראשו יודע ומבין טרם בוא עת המועד מכין את עצמו ומעורר לבו להיות כלי קיבול ומוכשר לקבל טובו שתתגלה בזה העת ונפשו יודעת מאד שהעת והזמן גרם ככה לגלותת טובו הגנוז ולא כרבת בני עמינו אשר לא ידעו ולא יבינו אל פועל ה' להכין א"ע אל בחינת המועדים לעורר לבם בקרבם בהאיך אנפין יקומו קדם מלכא ולבם בל עמם כי אם כדבר המזדמן והכל שוה בעיניהם אם יום מחר יהיה שבת או יומים וכן בחינת הרגלים הם רק כדבר המקרה בהגיע מועד הרגל אזי מוכרח לקיים הלכות הרגל ברגל וגם אם הגיע עת המועד ביום מחר ויש מחר שהוא רחוק הכל ישרה בעיניו ובאמת לא באלה חפץ ה' להיות לו לעם סגולה כי המשכילים והמבינים יודעים פרטי העתים ונפשם יודעת מאוד שבלתי אפשר לעבור הרגל כ"א בזמן המוגבל כפי המדה השולטת וכן בפרטי העתים. אפילו בימות החול מקשרים הבינה אל בחינת התחלקות העתים והן המה החכמים יודעי העתים שראוי לייחס חכמתם בסבת העתים ע"ד ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מול זה בא הרמז ויאמר המלך מלך הקדוש למי מגלה אמריו לחכמים האמיתים והן המה אשר יודעי העתים כמדובר כי כן דבר המלך לגלות סודו אל עבדיו הנביאים וחכם עדיף מנביא ידבר המלך אליו לפני כל יודעי דת התורה ודין להמתיקו בשורשו לערך העתים ודו"ק: