Ohr HaMeir, Sh'lach 1

בפסוק וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליה' עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ופירש"י עלו זה בנגב הוא היה הפסולת של ארץ ישראל שכן דרך התגרים מראין את הפסולת תחלה ואח"כ מראים את השבח ולכאורה צריך להבין הלא כללות תורתינו הקדושה ישנה בעבר והוה ועתיד ואיך שייך ענין זה עתה בכל אדם ובכל זמן. והנראה אשר בכאן להורות בא משה רבינו על עיקר עבודת ישראל את עבודת בוראם לדעת מה ישאלאל ובמה נאות להשלים את נפשם את האלהים את הדרך אשר ישכון אור כי הנה מצד הסברא מהראוי להיות זאת ישים האדם אל לבו בגשתו אל עבודת הקודש פנימה מתורה ותפלה ומעשה המצות יומם ולילה עיקר מגמת נפשו רק עבור השכינה להוציאה מגלות כי עיקר עבודתינו לא לצורך הדיוט כ"א לצורך גבוה כמו שדברנו מזה כמה פעמים וכבר זכרתי בשם המגיד זלה"ה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום להתפלל עבור השכינה שהיא מקומה של עולם לעלותה אל מקומה הראשון מחשבה הקדומה וכלל זה נקוט בידך אפי' כשאדם מקיים כל התורה ומכין את לבו לסבב את גופו מראש עד עקב להיות מרכבה שלימה להשארת אלהות הכל תולה בפנימיות מחשבתו וקירות לבו לאן הוא פונה וידע נאמנה אם שם מגמתו בשביל הנאות עצמו שייטיב עמו הקב"ה אך טוב משפע ברכה עליונה ואריכות ימים וכדומה מטובת עוה"ז אין עבודתו נחשבת לכלום ומאומה אין בידו ואינו עובד אלא את עצמו ולא את הקב"ה הנה בודאי כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה שנתקלקלה העבודה מרבות בני עמינו ורובם ככולם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם ומבלים עתים וזמנים לריק ולהבל להוטים ובהולים על ממונם וכדומה ממותרות וככל הגוים בית ישראל המה הרודפים יומם ולילה להגיע מחוז חפצם ולא זרו מתאות לבם ואוי לאותה בושה וכלימה ולמה לא יתן החי אל לבו והשיב אמריו אל לבו לומר א"כ איפוא כמעשי כן הוא איככה אפצה פי לומר בכל יום ויום ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים כיון שעדיין גם אני מן התועים ואיה הכבוד שמגיע לבורא עולם מפרטי מעשי ואדרבה הכבוד בורחת ממנו ומקרא מלא דבר הנביא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו עיקר הכוונה בבריאות העולמות רק בשביל השעשועים שצפה לקבל מעם קרובו ישראל וכמאמרם כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו שאנו בני ישראל בפרטי מעשינו ואפי' הגשמיים יתנו כבוד למעלה שיגיע הנאה לבורא עולם וכיון שמעשי מכוערי' איה מקום כבודו יתברך ונמצא לחנם טרח ופעל הקב"ה ויפח באפי נשמת חיים וחסדי אל העודפות עלי מיום הולדי ככה ראוי לאיש הישראלי להשיב אמריו אל לבו וישמע את הקול מדבר אליו עד מתי פתאים תאהבו פתי ותתעלמו מעיקר תורת עבודת האדם עודו בעוה"ז אמנם לב הותל הטהו וכ"ז נשכח מלוח לבם ואינם זוכרים כלום מבורא עולם גם בוש לא יבושו והכלים לא ידעו ועל הרוב אפי' בגשתם אל העבודה זו תפלה עבודה שבלב אינם יודעים בין ימינם לשמאלם ומי יתן והיה להכין עכ"פ את לבם לאביהם שבשמים לשאול אוכל לנפשם וכדומה מצרכי עם המרובים אמנם גם אלה תשכחנה מלוח לבם כ"א מחשבותם משוטטים ברחובות קריות ואינם זוכרים מקום עמידתם כי לא קבעו מקום לתפלתן אם עומדים בחוץ או בפנים על כן דיבור אין להם לשאול אפי' עבור טובות הנאות עצמם כי לא זוכרים אם עומדים בתפלה או לא כ"ז ראו עיני ולא זר הלואי ולא היה ואל תאמר שזה נאמר על פחותי הערך ההולכים בשוקים וברחובות כ"א אפי' אותן האנשים ההולכים לשמוע תורה ומוסר מהמוכיח בשער ומזהיר ומצוה בטוב דרכי העבודה ריב לי ריב ג"כ עמהם והלואי שתהא יציאתם לחוץ כביאתם ועינינו רואות מי ומי ההולכים לשמוע בלמודים אינם נותנים לב להקדים עשיה לשמיעה לשום מגמתם בהולכם לשמוע דברי ה' ליתן עצות לנפשם שתביאנו התורה לידי מעשה ולידי מדות ישרות כי אם שומעים הם שומעים ועושים אינם עושים כלו' ותיכף כשיוצאים לחוץ ידברו ופוערים פיהם לבלי חק ואינם שומרים פיהם ולשונם וא"כ איפוא מי ביקש זאת מידם לרמוס חצרי כיון שהולכים ואינם עושים ומוסר לא לקחו מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין ואנו מצינו דברי הנביא שהוכיח על פניהם ההולכים לשמוע ואינם עושים ואותי יום יום ידרשון לעשות צדק ומשפט כגוי אשר צדקה עשה קרבת אלהים יחפצון זה הדבר אשר דברתי אותן הדורשים פני הרב המורה דרך המלך מה מאוד ראוי ונכון טרם עוקרים פעמי רגליהם ללכת לשמוע בלימודים יבושו ויכלמו ומרוב ימים יפחדו ממעשיהם בבית ובחוץ כי כל חו"א מישראל יודע מרוות נפשו מגנות מדותיו ורעות מעשיו איך שפנה אל מדעתו ועיקר העבודה שנברא בשבילה שכוח מלוח לבו וע"כ יפשוט צורה מחומרו וגשמיותו ונאה לו להלביש צורה רוחניות שישמע מהמזהיר ומצוה בטוב לאפוקי האנשים החוטאים בנפשותם ומלאים מפניות ורמאות וגנות המדות מהכיעור והדומה ועכ"ז רגליהם מועדות ללכת יום ויום לשמוע דברי תורה ומוסרים מהמשכילים ומזהירים דברים העומדים ברומו של עולם אשר קבלנו מרבותינו הקדושים אשר בארץ המה ונשמתם בגנזי מרומים שהם גילוי שכליים נפלאים ונוראים ותמה אני אם יש בדור הזה לעמוד על סודם וראיתי בני עליה והמה מועטים כ"א יחידי סגולה אשר ה' קורא אליהם יומם ולילה לא יתנו דומה לנפשם ורפיון בעבודתם וכל מגמת נפשם ומחמדם תמיד שישיגו רוממות אלהות ועוצם יכולתו יתברך ומתמלאים אהבה ויראה על פניהם תמיד להם נאה ויאה לעמוד קצת על דעת רבותיהם ולשמוע בלמודים ולהנות עצה לתלמידיהם הבאים אחריהם לשלול זולתם תועלתם מעט להועיל לאחרים כי אם רבי לא שנה וכו' וזה נאמר מהמזהירים ומוכיחים גם הבאים לשמוע איך יעלה על דעתם לילך ולשמוע דברי ה' דברים העומדים ברומו של עולם ולבם מלא מפניות ורמאות ואין מו"מ יפה עם הבריות באמונה כ"א להרבות הון מהבל ורודפים אחרי מותרות ועדיין לא זרו מתאותם ועכ"ז נפשם חפצה לשמוע רזין דאורייתא ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין וטוב לאחר פעמי רגליו לבלתי לכת בין החכמים וחרד יחרד בקרבו בפחד ובמורא וחלחלה על מתניו בשם על הלב על מה ולמה אתא להאי עלמא שפילה אם כמעשהו כן הוא א"כ מה פעל אל וטרח בבריאתו בעוה"ז וכי בשביל שטות ונבלה כאשר עם לבבו ונפשו לזה נשתלחה הנשמה מכסא כבודו יתברך בעוה"ז לעשות מעשה נערות כאלה בודאי לא באלה חפץ ה' ואחרי רעות מעשיו נעשה קל ללכת לשמוע דברי תורה רזין דאורייתא ליתן עצות לנפשו להורות איך להתפלל עבור צורך גבוה וגלות השכינה וכדומה מדרכי ישרים והוא עומד עם ראשו ורובו בחוץ וטוב לו אז מעתה שלא ישמע דברים גבוהים ורמים כיון שלא יבינם ולא יכנסו בחדרי לבו ואפי' אם יכנסו ויבלעו איזה דבורים כבולעם כך פולטם כיון שלא יביאו אותו הדיבורים לידי מעשה ושומעין ואינם עושין מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין ולזה הוכיח הנביא על פניהם לאותן אשר פני להבים פניהם כאלו מתלהבים לעבודת הבורא ללמדם דרכי יחודים וזהו ואותי יום יום ידרשון להורותם דרכי ישרים אשר ישכון אור עבודה גבוה ורמה כגוי אשר צדקה עשה ידו השכינה נקרא צדקה כלומר מדמים בנפשם כאלו הם מהעושין ומתקנין תמיד קומת בנין השכינה באמצעות מדותיהם הטובים ועתה באים לשמוע דרכי היחודים וזהו לעשות צדק ומשפט כינוי לזו"נ לדעת במה נאות להם לחבר וליחד צדק ומשפט ובאמת לערך מעשיהם המגונים רחוקים המה כרחוק מזרח ממערב וח"ו גורמים רעה לעצמם לשלוח יד במקום גבוה ורמה שאינו מוכן ומזומן לפניהם ולזה גמר אומר קרבת אלהים יחפצון לקרב לעצמם מדות הדין הנקרא אלהים חס ושלום ושא עינך וראה אשר שנו במשנה דאבות אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל יש לרמוז בדברי התנא שבא להורות דרך הנכון אותן המוכיחים בשער ומפזרים תורה ברבים ראוי ונכון מורא יעלה על ראשם טרם החילו לדבר בין יבין אשר לפניו מי' ומי ההולכים לשמוע פן ואולי יש בתוך הבאים שאינו ראוי למסור לו דברי תורה מרזין דאורייתא ובפרט כאשר עינינו רואות עתה רבים הם עמי הארץ יום יום ידרשו פני הרב לשמוע דברי תורה שומעין את דבריו ועושים אינם עושים וטוב טוב להם להמוכיחים שאל ירבו שיחה עמהם כיון שלא מקדימין העשיה לשמיעה מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין למסור לו דברים העומדים ברומו של עולם שהקדמונים מסרו עצמם עם רוחם ונפשם וגופם לעבודת הבורא עם דיבורים כאלה ועתה נתפשט הדבר למסור דיבורים כאלו אפי' לשוטים ולא ידעו ולא יבינו ובחשיכה יתהלכו והלואי שידעו ויבינו אותן הדבורים אפי' בג"ע ועל כן יחרד ויפחד מלהוציא דבור בד"ת כ"א בין חכמים משכילים אשר לבם נכון עמם באמת לגשת אל התורה ועבודה ואם לאו אינו כ"א הולך רכיל מגלה סוד משא"כ מי שהוא נאמן רוח מכסה דבר כלומר אפילו דבר פשוט שאין בה שום סוד מכסה דבריו שלא לגלות לתלמידיו ריבוי תורה יותר מדאי ובזה גורם להם נשיאות ראש והתפארות ושתי רעות עושה באין מעצור לרוחם ומוציא עתק מפיו לא די שאינו מועיל להתלמידים לבחי' עבודתם כיון שלבם נבער מדעת ורחוקים הם מהדבורים על כן נרפים הם נרפים מהתורה והעבודה אלא עוד זאת רחק ירחק אותם מאת הבורא ב"ה כי גאו יגאו ותפארת להם מן האדם לומר כבר קנו חכמה ונהנו עצה וגם להם יד ורגל לעמוד במקום גדולים לדרוש הקב"ה בכוונות השמים ולדעתי אחר עיון האמיתי בהתבוננת פלס מאזני שכלם כאשר ירצו לעמוד על אמיתת הדבר נפשם יודעת מאד כי לא הגיעו עדיין אפי' למדות ישרות וקישוט מלא קומתם להשראות אלהות על פרטי איבריהם ואם כן איפוא איך מלאה לבם לעשות כוונות השמים לעמוד במקום גדולים זכי הראות אשר קשטו כבר מלא קומתם מראש עד עקב בכלי מוכן ומוכשר להשראת אלהות ומיישרים אורחותם אפי' במדריגת התחתונים מצרכי גופם המוכרחים בהם לבלתי פנות נפשם להתאוה תאוה גשמיות כ"א הכל בהתקשרות והתלהבות אל ואחרי זאת נאות להם לכוון בכוונות ולעסוק בדבורים העומדים ברומו של עולם והנה כמה טרח ופעל כל ימי חייו טרם בואו אל מדריגה כזה ואחרי התגלות הרב לתלמידים נדמה בנפשם כאלו גם המה ראוים לעמוד במעלה הגבוה ע"כ עצה היעוצה להמוכיחים בשער מה אומנותם בעוה"ז יעשו עצמם אלמים לעצור במילין ואל יגלו לתלמידיהם רזי תורה כ"א דברי מוסרים ומדות טובות לדעת מה יעשו ישראל ויתנהג א"ע דבר יום ביומו לערך בחינתם ואחרי ראותו שכבר קנו מעט שלימות ממדות טובות והגיעו למעלה יותר עליונה יגלה להם מעט מעט לערך הכנת לבם אל התורה ועבודה באמת וכאשר ינהלם לאט תועלתו נשגבה ויגרום להם העמדה במדרגותם זמן רב ואל ישעו לדברי שקר לשאת נפשם ולהיות להם תפארתם מרום לבבם: ואפשר לרמז בדברי המשנה והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר העמידו תלמידים רבים ולא הרבה כמו שהרגיש במדרש שמואל ופירש שמלת הרבה מוסב על הזמן להיות אז בזמניהם המנהג שבעלי בתים היו מחזיקין על שולחנם את בני הישיבה כ"א זמן הקצוב להם ולכן כפי הצורך אז הזהיר התנא מוסר לבעלי הבתים להיותם מחזיקין את התלמידים מבני הישיבה זמן הרבה על שלחנם במאכל ומשתה וזהו והעמידו תלמידים הרבה מוסב על הזמן הרבה זמן ואני אומר בענין אחר כפי ראות עינינו עתה בדור הזה התנא מורה דרך הנכון להמזהירים ומצוים בטוב והעמידו תלמידים הרבה ע"ד האמור בדברינו להנהגותם לאט ממדריגה למדריגה בכדי שיתקיימו ויעמדו זמן רב בקטנותם בגדר תלמידים וע"ד שזכרתי למעלה כל ימי גדלתי בין החכמים כלומר כל ימי גדלתי והלכתי בעבודת הבורא ממדריגה למדריגה והכל להיות בין החכמים ואני בעיני לפניהם לכלום כקטן הנולד כמ"כ אם הרב מכסה דבר ואינו מגלה לתלמידיו ריבוי רזי תורה ומחזיק אותם בקטנות יגיע להם תועלת גדול ללכת יושר ממדריגה למדריגה ויוכלו להתקיים בקטנות זמן רב וזהו שרומז התנא והעמידו תלמידים הרבה כלומר העמידם על דרך הנכון לדמה בנפשם היותם תלמידים קטנים הרבה מוסב על הזמן זמן רב וכמדובר כל ימי גדלתי בין החכמים ואם נפשך לדעת במה יתכן לקיימם זמן רב להורות בא ועשו סייג לתורה כלומר עשו סיג לדברי תורה ואל תאמרו להם תיכף כל הסודות כ"א זעיר זעיר כפי הצורך לבחינתם ואל תדברו גדולות וגבוהות ובזה יקיימו זמן רב והנה מי שהוא חכם יכול באמת להבין ולהשכיל אפי' מדברים הנראים פשוטים בהעמיק להסתכל על דבוריו יכול לראות משם נפלאות ונהנה עצה ממנו וידע נאמנה כי בודאי באותן הדבורים הנראים פשוטים גם שם גנוזה חכמה נפלאה לעבודת הבורא ב"ה ועיין פ"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה תוכן הדברים פתח דבריה של תורה הקדושה יאיר בחכמה נפלאה מסוף העולם ועד סופו ותורת חסד על לשונה כאשר נתלבשה בהירות התורה בלשון בני אדם נעשה תורה נאה בפשטים נאים המתקבלים על לב שומעיהם והנה כענין זה נוהג ג"כ בהמשכילים ועובדים את ה' באמת בקרבם ישים ערמה חכמות נפלאים ורמים מרוממות אלהותו ית' אמנם כאשר בא אל הלשון להבין להשומעים מעומק המושג וקוצר המשיג ולאו כל מוחא סביל דא לכן צריך להלביש את חכמתו הגנוזה בהדבורים הנראים פשוטים ובפרט לפעמים צריך להכניס א"ע לדבר משלים וכדומה בכדי להבינם מבחינת תענוגות בני אדם גשמים תענוגים רוחנים ואפשר שיושב איזה מהתלמידים שאין לו בהירות השכל אזי סכנה הוא לו ומאד צריך הרב ליזהר בזה מי ומי היושבים והבאים לשמוע דברי תורה ועל כן צריך ליתן עצות לנפשו לשמור פיו ולשונו לומר דבורים גשמיים ולגנוז לשם חכמה נפלאה אשר בעומק לבו פנימות מחשבתו פן יביאם חס ושלום לידי סכנה אמנם ידבר דיבור כזה שכל או"א מהתלמידים יוכלו להבינו לערך בחינתו באשר הוא שם הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. מול דברינו הנאמרים באמת אפשר לרמוז דברי התנא יוסי בן יועזר איש צרידא אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם הוא הדבר אשר דברתי יהי ביתך היינו התיבה הנקרא בית שאתה אומר בפני העם יהיה רב בכמות ואיכות בית ועד לחכמים כל אחד ואחד מהחכמים יוכלו להוועד ולהתעטף בזה התיבה למצוא מרגוע לנפשו דרך הישר בעבודה וזה בית ועד לחכמים ותדע נאמנה שבלתי אפשרי לעשות ככה להוציא דבורים כאלה הנראים פשוטים אפי' לפחותי הערך לפי בחינתם וגם יהי בית ועד לחכמים אם לא שהכרתו חזקה כ"כ לדעת בחי' צרופיהם של כל אחד ואחד מהם ואזי יתכן לו להלביש ולגנוז חכמה הנפלאה בדבורים נמוכים השוה לכולם ולפחותי הערך די להם הדיבורים כמו שהם וחכמים ממציאים לעצמם חכמה נפלאה מתורת רבם הגנוזה בהדיבורים ולזה רומז יהי ביתך בית ועד לחכמים כמדובר ואיך יתכן כזה לזה גמר אומר והוי מתאבק בעפר רגליהם הכנס עצמך להתאבק במדרגותם לדעת בחינת צירופיהם אשר במדריגת התחתונים הנקראים רגלים ואז יתכן לך באמת ללמדך להועיל כל אחד ואחד לערך תבונתו. ונחזור לענין אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם חכמים דייקא מוסב על התלמידים הבאים לשמוע דבר ה' אותם הזהירו בדבריכם ולא שוטים והטעם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים הכוונה גלות חכמים נקרא אשר צריך לצמצם את שכלו הרחב בדבורים של משל ומליצה ודמיונות גשמיים לדמות אורות בהירים רוחנים לתענוגים הגשמיים זה נקרא חובת גלות ממקום הגבוה למקום הנמוך וע"ד שזכרנו מה דאיתא בר"מ ענין קבורת משה בצולמא דלאו דיליה ע"ש וזהו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים היינו להבינם ענייני חסדים הכינוים בשם מים ולפעמים צריך להלביש בדבורים של אהבות גשמיים כענין זווג וכדומה והכסיל אשר בחשך הולך מתחיל לחשוב מזה ומעורר לבו ח"ו להרהר דברי שטות וסכנה הוא לו וזהו שרומז בדבריו שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים היינו אהבת גשמיים כשנתפשטו למטה נעשה מענג נגע וישתו התלמידים הבאים אחריכם שאינם תלמידים של אמת החפצים להסתופף בצל החכמים כ"א המה כקוף בפני אדם בראותם תלמידים הגונים מסתופפים בצל החכם באים ג"כ אחריהם לעמוד במקום גדולים שגם הם בתוך הבאים ולהיותם בערך כזה בוודאי לא ידעו ולא יבינו את הדברים הנאמרים באמת ואדרבא שמא ישתו התלמידים הבאים אחריכם אחריכם דייקא וימותו כמדובר או שיפלו ממדרגותם להתגאות ולהתפאר שגם להם שם בין הגדולים וראוים למסור להם רזי תורה כנ"ל ונמצא שם שמים מתחלל על כן בעצה יגיד חכמים דייקא אותם הזהירו בדבריכם כנזכר. ואז יכול החכם למלאת פיו כאשר יכול שאת להבינם אורות הבהירים ומאירים איך נתפשטו ונתלבשו בארציות וזאת תורת האדם בעוה"ז להשיג עליון מהתחתון ולזה היתה עיקר כוונת הבריאה וכאשר בארנו בראשית ות"י בחוכמחא ברא אלהים את השמים ואת הארץ ותוכן הדברים שיש שתי בחינות אותיות אתוון רברבן ואתוון זעירין והיינו א"ת כללות הא"ב שבשכלים הכינוי בשמים ואת כללות הא"ב הארץ המלובשים בארציות כולם ברא הבורא ב"ה בחכמה נפלאה לעבוד עבודתו גם באותיות המלובשים בארץ ואל יעשה האדם פרטי מעלליו כבהמה הרדופה למלאות תאותה הגשמי כי א"כ מעשיו מותר האדם מן הבהמה אין. ועתה נחזור לענין ראשון וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען וכללות תורתינו נוקב והולך בעבר והוה ועתיד ומשה בחי' הדעת המתפשט בכל דור ודור עיקר תורתו ללמד את בני ישראל וישלח אותם לתור א"ת רומז לכללות א"ב המלובש בארץ כנען להעלותם ג"כ למקומם הרמתה והיינו לדבק פנימיות מחשבתם לרוממות עוצם יכולתו ית' באמצעות פרטי תענוגיו שהן המה בחינת פסולת נגד תענוגים העליונים. ויאמר אליהם עלו זה בנגב כאן הורה מהות הענין להכניס השפעות השכליים המרומז במלת זה בנגב מורה מדריגות הנמוכים המכונים בשם נגב וגם להיות שנראים לכאורה מנוגב מכל טוב ובאמת גם שם מלובש אותיות התורה ונ"ק מאיברי השכינה השוכנת בכללות המדריגות ובהכניס לשם הארה מעלה אותם למקומם הרמתה נעשה יחוד עליון וזהו ועליתם את ההר כינוי למלכות הנקרא הר כנודע ובהיות הכרתם עצומה להעלות ז"ה בנגב אזי כחם יפה להעלות איברי השכינה למחשבה הקדושה כנזכר ועליתם את ההר ומעתה תבין איך שהעמיק רש"י ברוח קדשו עלו זה בנגב הוא היה הפסולת של ארץ ישראל הוא הדבר אשר דברתי מדריגות המכונים בשם נגב הן המה רק כמו פסולת לערך אורות הבהירים אמנם להיות מגודל הבהירות לית מחשבה תפיסה כלל ולכן ממקום קדוש יהלכו להתלבש במדריגות כאלו בכדי להשיג הרוחני מהגשמי ומבחינת הפסולת שמראין לאדם תחלה בעוה"ז יכול להשיג במושכלות ולזה גמר אומר שכן דרך התגרים מראין את הפסולת תחלה בכדי שבאמצעות' יתפסו רעיונ' אורות הבהירי' וזהו ואח"כ מראין את השבח כנזכר ורומז הכתוב וראיתם את הארץ מה היא מלת ראיתם משמעו לשון חשיבות כמו רואה אני את דברי אדמון והכוונה לצוות את בני ישראל אשר עם קישוט מדותם והערכות פנימיות מחשבתם ופרטי עבודתם אל יפנו אל מדעתם כי אם לשים עיקר מגמתם והתאמצם עבור תיקון השכינה הנקרא ארץ להחשיבה לבעלה להתפאר בהכשר מעשיכם לומר חזי במה ברא אתינא לגבך שכן וכן מעשיו ופנות מחשבותיו רק עבור צורך גבוה ולא יחוש מצורך עצמו כלום וזהו וראיתם שתחשיבו את הארץ עליונה להתפאר עמכם וע"ד שדרשו בזוהר על פסוק ותראה היבשה שתראה במלבושיה וקישוטיה ותכשיטיה כמ"כ הענין כאן וראיתם את הארץ להחשיבה במלבושים ותכשיטים נאה ויאה וגמר הכתוב מוסר השכל שאל יתן האדם דומה לנפשו אפילו כמעט רגע מבנין קומתה כ"י כי הכל תולה לערך מעשיו כנזכר לעיל ואת הארץ נתן לבני אדם מוסב על השכינה נתן אותה לבני אדם לבנותה ולקשטה בהכשר מעשיהם ומעשה מצותם ואם מתרפי' א"ע ח"ו מתורה ועבודה אזי היא כ"י בסוד נקודה שחורה ולזה מזהיר הכתוב ידוע תדעו ואת העם היושב עליה מוסב על עם קרובו ישראל אשר להם יש ישיבה במלכות ותולה בהכשר מעשיהם ותיקונם החזק הוא אזי נבנת ונתקנת בקומה שלימה ובנויה ובהעדר הבנאה היא בנקודה שחורה וזהו המוסר שיקחו בני ישראל לחזק בעצמם את העבודה כי הכל תולה בעבודתם החזק הוא או הרפה כנזכר ודו"ק: