Ohr HaMeir, Sh'lach 3

ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם היושב בארץ הכוונה כלפי דברינו אשר כוונת משה לתור את ארץ כנען ללמד את ישראל איך שיתורו כללות האותיות המלובשים בארציות כמדובר לזה השיבו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו בודאי רצוננו לראות את מלכנו ולהשיג אלהותו יתברך אפילו מבחינת ארציות ותענוגות בני אדם לבלתי עשות מלאכתינו מלאכת ה' ברמיה לעשות מעשינו זר ונכריה עבודתינו אמנם קשה עלינו המעשה אשר יעשון כי לאו כל מוחא סביל דא לעשות בתחתון ולרמוז בעליון וקרוב הדבר שיפול הנופל ונשאר שקוע שם עם ראשו ורובו ולא די שאינו מעלה משם כלום כי אם אדרבא הגבוה השפיל מוריד לשם ח"ו אותיות התורה ועושה צרופים בקליפות כי בני עליה מועטים אשר כח בהם להעלות אותיות מארציות וזהו דבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה. ושמעתי מהמגיד זלה"ה שביאר סגולת הארציות שמכלה אותם היושבין ושוהין שם להתענג את נפשם בתענוגי הארציות כי מלת יושבי משמעו לשון עכבה כמו ותשבו בקדש לשון עכבה ומכלה את האדם מזה ובא בהיותו מעכב א"ע לשהות בבחי' ארציות כי אם אפילו מה שהורשה לעשות שבלתי אפשרי זולתו כי מוכרח לקיום גופו עכ"ז החכם יעשה בדעת ובהתקשרות ולקדש א"ע במותר לו לשים מגמתו להעמיק למעלה ולהיות שעבודה כזה קשה מאוד ולא כל אדם זוכה זה דבתם רעה להתרעם ובאמת קדימת רצונו הפשוט בבריאת העולם תכלית המכוון רק בשביל זה שצפה התענוג שיקבל מעם קרובו ישראל ושמח לקראת הפקחים שיעלו מדריגות התחתונים למרום שבתם ויבררו וילבנו נ"ק ואותיות התורה מארציות ומקליפות ובזה תולה שכר ועונש להיות שיש טוב ורע בעולם לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב כמבואר לנו מהות הענין כמה פעמים וזהו תכלית החפץ והרצון בעבודת בית המקדש בפרטי הקרבנות רק להעלות ולקרב המדריגות לשורשם ועכשיו שנחרב בית המקדש זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ונתעוררו חז"ל תורתו של אדם עומדת לו במקום עולה ומנחה וזהו זאת התורה לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ומי שיש בו מדעת קונו תועלתו נשגבה לתקן ולקרב המדריגות בתורה ותפלה כמו שאנו אומרים ונשלמה פרים שפתינו ומי שנותן רפיון לנפשו ומתרשל מתורה ועבודה אזי דוחק אותו הקב"ה באמצעות מעיקי' וחוחים על דרך ופרעה הקריב קרב את לבן לאביהם שבשמים והכל לטובתו ולהשלמת נפשו את האלהים לכן דוחקים אותו בע"כ אל העבודה וכ"ז נרמז בכתוב שהשיבו המרגלים למשה וכבר זכרנו שכללות תורתינו הקדושה ישנה בכל אדם ובכל זמן כי התפשטות משה בכל דור ודור וגם בחי' המרגלים נוקב והולך בכל דור ודור עד ביאת הגואל ויספרו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו כמדובר וגם זב"ת נוטריקון "זבול "בית "תפארתנו חל"ב נוטריקון "חוחי' "לעבדו "ביראה הוא הדבר אשר דברתי שרמזו בדבריה' להתרעם כי קשה עליהם המעשה אשר יעשון לבלתי ירפו א"ע מהעבודה אפי' כמעט רגע ונרמז בג' תיבות זב"ת חל"ב ודב"ש כלומר הגם שהארץ אשר שלחתנו לתור אותה טובה היא מאד מאד ובזה תולה תשלום שכר הצפון לצדיקים הראוי ליתן להם מבית המלך בזרוע ידם מכשרון פעולתם ובחינת עבודתם מעותד להם תמיד בלתי הפסק בין לפני הבית במעשה הקרבנות ובין לאחר הבית ברוח שפתם בתורה ותפלה העומדת להם במקום הקרבנות ואין לך טובה גדולה מזה מטובותיו יתברך העודפים על בני אדם וחפץ ביקרם להטיב להם כל הימים וזה נרמז במלת זבת "זבול "בית "תפארתנו בחינת עבודתו אינה נפסקה עולמית כמדובר אמנם יש לנו להתרעם על בחי' הדין להמתרשלים ונרפים הם נרפים מתורה ועבודה אזי דוחקים אותנו עם מעיקים וחוחים לעובדו ביראה וזה נרמז במלת חלב נוטריקון "חוחים "לעובדו "ביראה וגמרו במאמרם ודבש היא וזה פריה כלומר הגם שמזה מגיע להם המתיקות להטיב להם בעה"ב הראוי ליתן מזרוע ידם לבלתי יאכלו מנהמא דכסופא וזה פריה מוסב על פרי מעללם בהטיבם לכת בדרכי אל אזי טוב הארץ יאכלו בלא כסופא עם כל זה קשה עלינו המעשה ומי יוכל שאת כי אם אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ומחזקים את עצמם יומם ולילה בלי רפיון אפי' כמעט רגע והכסיל לא חפץ בתבונה ונותן רפיון בעבודתו ולזה אמרו המרגלים שבחי' ישנה תמיד בכל דור ודור אפס כי עז העם היושב בארץ כלומר גם אנו חפצים לישב בארץ עליונה כי אם חלשה נפשנו לעלות בהר ה' אשר לזה צריך אימוץ רב להיות עז בכל מיני עיזוז וזה אפס כי עז העם מוסב על הצדיקים עזים הם בעבודתם היושב בארץ מוסב על השכינה להם דייקא יש ישיבה ואחיזה במלכות ולא לנו ואם עיני שכל לכם תבינו לדעת שהאמת אתי אשר כן דרכי של המון כל א' ואחד רוצה להיות מצדיקים וחסידים ובלבד שלא יקשה עליו המעשה ותיכף שאומרים לו את ה' אלהיך תירא והתמיד בעבודתו מיד פורש ומדחה ממנו בשתי ידים את התורה והעבודה ומעתה תבין איך שהעמיק רש"י ברוח קדשו זבת חלב ודבש היא כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופה כמבואר הגם שידעו נאמנה שהארץ זב"ת כנזכר וחל"ב ודבש וזה פרי מעללה להטיבה באחריתה בעוה"ב וזה האמת בודאי ופיהם ענה בם שכן הוא אמנם להיות רוח שקר בפיהם ולא חפצים בתבונה לעמוד על תכלית האמת כ"א שפתיהם אתם לדבר משפה ולחוץ ולכן אין מתקיים בסופו ודוק הטיב: