Ohr HaMeir, Sh'lach 4

ויהס כלב אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה ופירש"י השתיק את כולם להיות שכלב רוח אחרת היתה בו ולבו תמים באמת את האלהים נפשו יודעת מאד שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בני אדם כי אם לכל או"א כאשר יוכל שאת לערך הכרתו ותבונתו כמו כן מכביד עליו העבודה החזק הוא הרפה ובלבד שיכוין את לבו לשמים גורם ג"כ בחינת עליה ומעלה ג"כ איברי השכינה למקומה הרמתה וזהו שרומז הכ' ויאמר עלה נעלה לא כמו שאמרתם אפס כי עז העם היושב עליה ומי שאין הכרתו חזקה הרי הוא כעץ יבש ותועלתו מעט להעלות מדריגות התחתונים כי אם עלה נעלה והכליל עצמו עמהם אשר כולנו יתכן לנו על כל אחד ואחד לערכו כמו כן מעלה את השכינה וזהו עלה נעלה וירשנו אותה כלומר כולנו איש א' נחנו לירש אות ה' אחרונה כי אין לך אחד מישראל שלא יהיה לו אחיזה בקומת השכינה ולערך אחיזתו כמו כן יכול לתקן במקום עליון ונקל לו המעשה אשר יעשה כי לא נברא בעולם יותר על כחו ממה שנברא בעולם לתקן כנזכר לנו זה הענין במ"א להדורש מקומו ולזה השתיק את כולם ואמר כי יכול נוכל לה ואין הקב"ה מכביד העבודה על בני אדם: