Ohr HaMeir, Sh'lach 5

והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו כמבואר למעלה עיקר טענותם אשר קשה עליהם העבודה נשגבה ולא אוכל לה ולזה פירש"י חזק הוא ממנו כ"י כלפי מעלה אמרו הוא הדבר אשר דברתי שמתרעמים כלפי מעלה לו' שהכביד עליהם העבודה יותר מכחם כנזכר. ולזה ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה וכו' ארץ אוכלת יושביה היא כנזכר בשם המגיד זלה"ה הארציות מכלות את היושבים ושוהין בתוכה ומתענגים את נפשם מתענוגי עוה"ז ולכן מוצאים מקום איך לפרוש מהקב"ה לבלות בהבל זמניהם ומיעוט מספר ימיהם החרוצים עלי אדמה וכאשר בא בעוה"ז ערום בלא תורה ובלא מצות כן ישיב שמה ואוי לאותה בושה וכלימה אנה יוליכו חרפתם ובהאיך אנפין יקומו קדם מלכא ורבי' הם עמי הארץ האומרים ככה כאשר ראו עיני ולא זר ולזה גמרו בדבריהם וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות צריכין להיות בקישוט המדות טובות להדבק במדות הקב"ה מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ויוציאו עצמם מהכלל לבלתי ידבקו במדותיו יתברך ונראה ונדמה להם שבלתי אפשרי לדבק במדותיו יתברך כי הלא אש אכלה הוא ואלהים בשמים והמה בארץ שם נפלו ונשארו שקועים מהבלי זמניהם ורומז הכתוב מאין קנו להם הטעות אשר נגד פניהם ושם ראינו את הנפילים בני ענק ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם הכוונה בזה אנשי לצון כשרואים לפעמים היראים ושלמים נפלו ממדריגותם כי באמת בלתי אפשרי להיות עומד תמיד בצדקו כ"א בסוד רצוא ושוב כנודע למשכילים ולמדו ממעשיהם לעשות כמותם וכסיל לא יבין את זאת כשיפנה הצדיק דעתו ומחשבתו אל הבורא ברוך הוא אזי תמותו במקומו עומדת לו לעבוד עבודת קונו והכסיל יפרוש את עצמו עם האולת שראה עד עולמי עד וא"כ מה לתבן את הבר ולמה לו להסתכל במקום הגבוה לסמא את עינו בהסתכלות כזה וגורם רעה לעצמו וזהו שרומז הכתוב ושם ראינו את הנפילים כלומר אפי' העם היושבים בתוכה מאנשי מדות שמדבקים א"ע במדותיו יתברך ראינו גם כן הנפילים ממדריגות וממציאים לעצמם מקום לדבר על איש צדיק כנזכר ונהי בעינינו כחגבים כחגבים ודאי וכן היינו בעיניהם של אנשי המדות ההולכים בתורת ה' רק כחגבים והאמת כן הוא ושא עיניך וראה איך שלא פסק ענין בחינת המרגלים כמאז כן עתה כי הבחירה צריך להיות חפשית ביד האדם ובדרך שהאדם רוצה ללכת מוליכין אותו ולכן תמצא אשר חכמים הגידו על פסוק שלח לך אנשים שלח לך לדעתך והקשו וכי אדם בורר חלק רע לעצמו ופירש"י בגמרא כלומר אם הקדוש ברוך הוא צוה כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה היינו דכתיב וייטב בעיני הדבר אמר ריש לקיש בעיני ולא בעיני המקום ונמצא היה הבחירה ביד משה רבינו ע"ה אם לשולחם או לא והוא שלחם מדעתו וכמו שפי' רש"י בחומש שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמו שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים עכ"ל ונמצא נרמז בכאן איך שסיפור מעשה המרגלים תולה בענין הבחירה וכן גזרה חכמתו יתברך ליתן להם מקום לטעות והחכם אשר עיניו בראשו להסתכל על דרכיו לבלתי לכת אחר עצת המרגלים את נפשו הציל והכסיל אשר לא יבין זאת נופל בעצת מרגלים ולזה פי' רש"י על פסוק וישלח אותם משה על פי ה' ברשותו שלא עכב על ידו כלומר את זה נתן בידו להיות הבחירה חפשית לעשות כאשר עם לבבו ונפשו. ומעתה תשכיל לדעת בגמרא. אמר רבי יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ואנו לא עלה בידינו אלא אחד סתור בן מיכאל סתור שסתר מעשיו של הקדוש ברוך הוא מיכאל שעשה שונאו מך אמר ר' יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי נחבי שהחביא דבריו של הקדוש ב"ה ופסי שפסע על מדותיו של הקדוש ב"ה ובין והבין הדברים שהעמיקו בדבריהם לרמוז על העתיד אשר ענין המרגלים נוקב והולך מדור לדור עד ביאת הגואל כנזכר בפתיחת דברינו ולזה רמזו מרגלים על שם מעשיהם נקראו כלומר כמו שהוא בעניני מעשה מצותיו ופעולותיו ככה קונה שם לעצמו כל ימי חיים חיותו והצדיק אשר יושר הלך קונה שם קדוש לעצמו לערך מעשיו ושמות הצדיקים יוכיחו עליהם שטוב מעשיהם כנראה משני אלה יהושע וכלב כנזכר בדבריהם ונצלו מעצת המרגלים והן המה בגנות מעשיהם קנו שמם הנאה להם לערך פעולתם ועובדותיהם וגם עתה מי שסותר מעשיו של הקדוש ב"ה קנה שם לעצמו להקרא סתור וכן מי שפסע על מדותיו של הקב"ה נקרא ופסי וכדומה כי המרגלים על שם מעשיהם נקראים ודו"ק: