Ohr HaMeir, Sh'lach 6

ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו וגו': נראה הענין כי הנה כבר זכרתי כמה פעמים זאת תורת האדם לבלתי ירפו א"ע מעבודת הבורא אפי' כמעט רגע ואם אמר יאמר העובד את הבורא ב"ה האיך יתכן כזה והרבה בטילי' יש לו לאדם המונעים אותו ודביקותו ממקרי ופגעי הזמנים וכדומה אמנם כבר אמור אמרנו ודברנו כי לא נגרע מעבודת בני ישראל שום דבר ואדרבה הכל שייך אל ענייני העבודה וממה שקורה לו שם שם לו חק ומשפט מעשיו לתקן בענין זה הקרה לו מאת ה' היתה זאת כי הוא יתב' יודע ענייניו יותר ממנו ולכן מכניס אותו בענין כזה ובא וראה מה דאיתא בספר הקדוש ראשית חכמה חייב אדם לעבוד אותו יתברך בג' בחי' אלו דביקה חפיצה וחשיקה ומביא את המדרש ושלשתן אנו למידין מפרשתו של אותו רשע חשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם חפיצה כי חפץ בבת יעקב דביקה ותדבק נפשו וכו' ע"ש והנה למד לנו הקדוש ראשית חכמה שצריך האדם ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא והתעוררת לנפשו לעבודת הבורא אפי' מגשמיות וחיצונות כזה אם יש חפיצה ודביקה וחשיקה לדבר גשמיות שסופה בטלה ויראה המשכיל שימלא לבו בשלשה בחי' אלו לעבוד עבודת בוראו ומכל פרטי הדברים הקרים לו לראות ולהסתכל ולשמוע דיבור איש לרעהו ידע נאמנה שלא לחנם אירע ככה הכל בכדי לעוררו אל התורה ועבודה מדביקה וחפיצה וחשיקה וכדומה והנה שמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר ההפרש בין חשיקה לחפיצה כי אנו רואין אפי' תינוק קטן יש לו ג"כ חשק לכל דבר ומה שנראה ונדמה לנגד עיניו פושט ידו לקבלו ומביא לפיו הגם שנעדר ממנו עדיין הרגשת החיך לטעום אוכל עכ"ז בטבעו להלוך ולהביא לפיו כל דבר הבא בידו ויש לו חשק גדול לזה מורה היות משמעות חשק אפי' באדם גדול בר דעת חשקו לאיזה דבר אפי' אין לו טעם להתבונן הרגשת הערוב והנועם עכ"ז חשקה נפשו להשיגו אבל מלת חפיצה אינו כן כ"א בהיות לו לאדם הרגשת העריבות והנעימות ותענוג לאותו דבר ולכן חפץ בדבר וזה לך האות מאותו רשע שכתוב כי חפץ בה ונותן הכתוב טעם לשבח מה ראה על ככה לחפוץ בה להיותה בת יעקב בת גדולים וחשובים כך שמעתי ענין זה מפיו הקדוש ונמצא יש חלוק למי שעובד את הבורא יתברך עם בחי' חשיקה למי שעובד אותו ית' עם בחי' חפיצה מעלתו מעולה וחשובה מבחי' חשיקה כנזכר מורה היות לו הרגשה טעם בהשגה רוחניות אלהות תענוג כל התענוגים ונודע בהתעוררת דלתתא אתער לעילא כמו שמעורר לבו אל הבורא ב"ה בבחי' חפיצה גורם שהקב"ה מקבל תענוג ממנו ויש לו יתברך בחי' חפצה אליו גם כן והנה מצינו אשר לשון חפיצה מתיחס בלשון זווג והטעם כי בחי' חפץ הקב"ה החפץ בצדקו גורם יחודים בעולמות עליונים הורדת השפע מרום המעלות כללות העולמות עד מדריגה התחתונה והכל באמצעות חפיצות האדם שגורם ככה בהתעוררות התחתון לחפץ ורצון הקב"ה להשפיע משפע וברכה עליונה והנה מאין נראה ונגלה התגלות טוב ההשפעה הוא כשהנוקב' מקבלת מנה"י משא"כ טרם שבא ההשפעה לבחי' נה"י אזי עדיין אין מציאות הרגשה להשיג רוחניות אורות עליונים כיון שעדיין לא באה לבחי' מציאות יחוד ואפשר לרמוז בכתוב רק באבותיך חשק ה' הכוונה כשהורד' השפעת טובו ית' עדיין רק בסוד בחי' האבות שהם חג"ת ולא באה עדיין לבחי' נה"י שנק' לנגדם בנים כנודע אזי אינו כ"א בחי' חשיקה אצלינו מאתו ית' כיון שגם אל בני ישראל כל זמן שאין משיגין מציאות אלהותו להרגיש טעם עריבות העבודה אזי ענין עבודתם אינו כ"א בבחי' חשיקה המורה בלא טעם כענין חשק התינוק התאב לכל דבר בלי הרגשת טעם ולכן כמו שהם פונים אליו רק בבחי' חשיקה פונה הקב"ה אליהם ג"כ כ"א בבחי' חשיקה כנזכר בענין חפיצה ומעתה תשכיל לדעת רק באבותיך חשק ה' כלומר כשהוא עדיין רק בבחי' האבות ולא בא עדיין לגרום התגלות מציאות השפעה לבחי' נה"י ולכן תמצא שלא זכו האבות ליכנס לארץ ישראל הכינוי לארץ עליונה שכינת עוזינו להיות שלא כסדר המדריגות אמנם הבנים הרומזים לנה"י זכו ונכנסו לארץ ישראל המורה סדר מדריגות היחוד נה"י לבחי' מלכות ארץ עליונה ואז היה הרגשת טעם מציאות השפעות טובו שהיא ארץ זבת חלב ודבש ויש ליתן טעם לשבח למה נקרא ארץ חפץ מורה הנ"ל ההפרש שבין חשיקה לחפיצה והבין עומק הענין סוף דבר הכל נשמע שחובת גברא מכל אחד מישראל אל יתן דומה לנפשו אפי' כמעט רגע ומכל דבר בעולם הקורה אותו ולפעמים אפילו מדבר מכוער גם שם תחזנה עיניו התלבשות אלהות ויעורר לבו בקרבו לעבדו בדביקה וחשיקות וחפיצת דמכי שאנו למדין ג' בחי' אלו מפרשתו של אותו רשע ואם חפיצת נפשינו ומגמתינו בעבודה כ"א עבור צורך גבוה תיקון מידות השכינה להעלותה אל קדמות הרצון אזי יש לו יתברך חפיצה עלינו וחפץ בנו להיטיב בכל מיני הטבה ועתה נחזור לענין ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד כלומר להורות באו שמשיגין טעם הרגשת מציאות טוב השפעתו כיון שבא לכלל סדר מדריגת היחוד שנכנסו נה"י לארץ עליונה ג"כ אמנם בזאת נאות לנו להיות כלי מוכשר ומוכן לקבל רוב טוב השפעתו כ"א אם חפץ בנו ה' כלומר שהעבודה תהא כ"כ חזקה בידינו בבחינת חפיצה להתעורר למעלה ג"כ בחינת חפיצה שיחפוץ בנו ה' כנזכר אז והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש כלומר מדריגה כזאת המורה שיש בחינת הרגשות מציאות הארתו והשפעתו כיון שיש בחי' מציאות יחוד בעולם ממילא כל טוב לא יבצר ומזהיר הכתוב אך ביהוה אל תמרדו והכוונה כי הנה נודע אינו דומה מי שמכיר רבונו ומורד בו למי שאינו מכיר את רבונו ומורד בו עונשו כפול ומכופל בשם האדם ללבו רוממות עוצם יכולתו ית' א"ס וא"ת ולגודל רחמנותו ודרכו הטוב להטיב לנבראיו צימצם עצמותו כביכול בכמה צימצומים והכל לטובת עם קרובו ישראל שיוכל רעיונם להשיגו באמצעות מדותיו הקדושים והתפשטותם במדריגת התחתונים מאכילה ושתיה ושאר תענוגות בני אדם הגשמיים הכל נמשך מאורות העליונים הבהירים ככה נתפשטו למטה בכדי שאפילו חומר הגוף העכור והגשם טועם טעם מאורות עליונים ומכיר את רבונו באמצעותם ואם מכיר ומרגיש בהטבה ומקבל תענוג לעצמו ואעפ"כ אינו עובד עבודת רבו בהתעוררת והתלהבות לערך הכרתו אזי נקרא מורד שמכיר הטבת רבונו ועכ"ז אינו מתמיד ומתאמץ בעבודתו יומם ולילה ולזה מזהירם הכתוב כיון שבאתם אל המנוחה ונחלה ארץ זבת חלב ודבש התלבשות מאורות עליונים להכירו באמצעותם לכן בא הצווי אך בה' אל תמרדו כי בכאן שייך לשון מורד להיות שמכיר בטובות רבונו ודו"ק: