Ohr HaMeir, Sh'lach 7

ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום ופרש"י כי לחמנו הם נאכלם כלחם ולכאורה אין לו שחר כלל והנראה כי הנה מצינו דהמע"ה אמר רבש"ע מה הנאה יש לך בשוטים שבראת והשיב לו חייך שתצטרך לכך כדאיתא במדרש תהלים ולהבין השאלה והתשובה נודע הנשמה טרם בואה בעוה"ז אוכלת מנהמא דכסופא כי מאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכלא ביה ולכן ממקום קדוש יהלכו הנשמות מכסא כבודו ית' ונגרשה מבית תענוגיה במקום נמוך עולם העשיה תערובות טוב ורע והפסולת מרובה על האוכל והכל בכדי לפרנס א"ע כאשר תעלה למקום מנוחתה מזרוע ידה הראוי ליתן לה מבית המלך מצד כשרון פעולתה לדעתה מאוס ברע ובחור בטוב ואז נולד תוספת תענוג אליו ית' מנשמות הצדיקים ההולכים בתורת ה' בתמי' ואמת ומבררים אותיות התורה ונ"ק שנתפזרו ונפלו לחיצונים וזהו מצב ומעמד של כללות האומות לאריכות ממשלתם עד שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב המלובש בה להחיותה ולעמוד נגד עם קדוש ואלה הגוים שהניח ה' לנסות בם את ישראל והם הם הגורמים עיקר התענוג שנולד מחמתם אליו יתברך להיות ישראל נתערבו בגוים ולא למדו ממעשיהם וניכר יתרון אור ויתרון שאת מעלת עם הקדוש בסיבתם ביתרון אור מחושך וזה נקרא אצלו יתברך בחי' שערות המורים מותרי מוחין וכל עצמם ומעמדם של כללות א"ה רק בשביל מותרות ותוספות התענוג שמגיע לקבל מאתנו מחמתם ולזה רמז הנביא ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי הנהר במלך אשור וגו' והכוונה ביום ההוא מוסב לעתיד ישליך הקב"ה את בחינת מותרות הרומזים לשערות הן המה מלכי א"ה כנזכר וגם זה כוונת הפסוק. ואיש כי ימרט ראשו מוסב הדבור להקב"ה הנקרא איש מלחמה ימרט ויגלח את ראשו מעכו"ם להיות אז אין צורך בהם אחרי עשותו והקימות מזימות לבו מה שעלה ברצונו ית' לקבל מעם סגולתו ישראל ממילא חלפו ועברו ובטלו מן העולם ויאבדם מכל וכל אין זכרון להם כ"א עתה לצורך עם ישראל כל עוד שמתרשלים מתורה ועבודה זה הגורמת ליתן להם חיות מעט ומציב גבולות עמים למספר בני ישראל וכל או"א מישראל יש לו צד שכנגדו מהאומות בכדי שאם יזכה וינצח בחינת עשו ולבן ובלעם ובלק שלו שכל אלו ישנם בכל אדם וכל זמן משם חפר אוכל לנשמתו בבואה לעולם עליון לפרנס עצמה מזרוע ידה והכלל כל סיפורי מעשיות הכתובים בתורתינו הקדושה יכול האדם להמציא בבחינת קומתו ויש לאל ידו להנקות א"ע מהם ולהשליכם מפנימיות קומתו מראש ועד עקב כמו שביארתי למעלה בפרשיות ע"פ ויבא יעקב שלם ופרש"י מעשו ולבן שנזדווגו לו בדרך ויצא נקי מהם ודרך גבר נקרא הליכה שהולך בעבודת הבורא כל ימי חיים חיותו וכמאז כן עתה עדת יעקב יש להם בחי' עשו ולבן המזדוגים להם בדרך עבודתם לבטלם ממלאכתם לעשות נכריה עבודתם והחיוב מוטל לנקות עצמותו ממום מגע' ואזי נולד תוספת תענוג כאשר הארכנו מזה במקומות רבים ובארתי פסוק מי פלג לשטף תעלה ופירש"י מי פלג לכל שער ושער גומא בפ"ע שאם יונקות ב' שערות מגומא אחת היא מחשכת מאור עיניו של אדם והכוונה מי כנוי לעולם הבינה למעלה מעולם הבנין שאין שם בחי' התחלקות כלל כ"א מהבנין ולמטה משם מתחיל עולם הפירוד התחלקות המצרים טוב ורע הגם שנודע למביני מדע שגם מהבנין אין רע כי אין רע יורד מן השמים מכ"מ מי שלומד בספרים באמת ישכיל לדעת כוונתינו איך כאן מזי"ה ולמטה יש תערובות המצרים טו"ר וכנגד זי"ה הקדושים לעומתם. ז' תועבות הפכיים בדרך כלל ובדרך פרט שבעים אומות כנודע למשכילים וכ"ז בשביל התוספות תענוג שצפה לקבל מנשמות ישראל בהיותם מטהרים ומקדשים א"ע ופורשין גבול מעלת קדושתם להיות נבחרים לו יתברך למנה יפה ונאה ואז קונים יתרון אור ויתרון שאת ושמח הקב"ה לקראת הפקחים להשגיח עליהם בעין חמלה להטיבם ולהשפיע בשבילם בכל העולמות מרום המעלות עד מדריגה התחתונה בסוד ומלכותו בכל משלה השוכנת אתם בתוך טומאותם וברוב חסדיו העודפות עליהם מאיר להם הארה עליונה והשגה לדעת איך להעלות איברי השכינה למקומה הרמתה וזהו שרומז הכתוב מי כינוי לבינה פלג לשטף תעלה חלקה את בחי' שתי המצרים להיות ע' עממין לעומת ז' מדות הקדושים והן המה נק' שטף רומז שערות כמבואר בחי' מותרי מוחין ולזה מורה מלת תעלה אותיות תעל ה' אחרונה עיקר כוונתו ית' שישראל יעלו ויגביהו את ה' אחרונה ליחדה למרום שבתה וכאמור ולזה פירש"י ורמז ברוח קדשו שפלג גומא לכל שער בפ"ע שלא יינקו מגומא אחת השכינה נקראת אחת היא יונתי ואם יונקים כולם מגומא אחת לבלתי היות ניכר גבול הקדושה לעומת גבול הרשע ביתרון אור היה מחשכת מאור עיניו של אדם עליון היושב על הכסא מלהשגיח עליהם בעין חמלה ולקבל מהם תוספות תענוג מיתרון אור מהחושך כיון שאין רע בעולם וכולם יונקים מגומא אחת ולזה פלג מ"י לשטף כדי שהצדיקים בכשרון פעולתם ממשיכין השגחתו יתברך בכללות העולמות וגם אליהם יגיע יתרון אור ושאת בבואם לעולם עליון פרנסתו מעותדת לכם מוכן ומזומן לפניהם בלא כסופא כי אם בזרוע ידם וכשרון מעבדם שסגלו בעוה"ז ומעתה בין תבין אשר לפניך השאלה ותשובה שהשיב הקב"ה לדוד המע"ה ששאל מה הנאה יש לך בעולם משוטים שבראת לכאורה הם אך למותר והשיב לא מחכמה שאלת חייך שתצטרך והכוונה במלת חייך גנוזה וצפונה תשובתו ית' חייך ודאי זה הוא עיקר חיות שלך כי אם אין שטות בעולם לא ניכר שלימות החכמה והשוטים גורמים לך יתרון חכמה המחיה בזה ובבא כמדובר ולזה גמר אומר שתצטרך לכך כל ימי משך הגלות עד עת קץ צריך אתה למעמד ומצב השוטים לגרום יתרון אורך וחייתך בעוה"ז ובעוה"ב כמדובר ולזה אמרו יהושע בן נון וכלב בן יפונה אל המרגלים ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם כי למה לנו לגור בפניהם אדרבה אנחנו מקבלים מזונות בעולם המנוחות אם ינצחום לעשות רצון המקום כמו שעלה ברצונו הפשוט לקבל תוספות ויתרון אור מחמתם הן המה הנותנים לנו מזון ולחם בעולם הנשמות ולזה פירש"י נאכלם כלחם מוסב על לחם עליון בלא כסופא כ"א בזרוע בעבור שיש בעוה"ז הגשמי טוב ורע וגם שניהם עלו במחשבה הקדומה להבראות כמבואר לנו פ"ה הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ולזה גמרו בדבריהם סר צלם מעליהם וה' אתנו ירצה עיקר תכלית הבריאה ישראל עלו במחשבה הקדומה וזהו וה' אתנו דייקא ואת עשו שנאתי ודוק ותבין. ודרך הלצה אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם כי הנה אנו אומרים בברכת המזון ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם כי אם לידך המלאה הפתוחה וגו'. ולכאורה איך ימלא פיהם של המקבלים לומר ככה שכל עצמם תולים עיניהם לידי מתנת בשר ודם כי לא ידעו בטוב משא ומתן ובפרט עתה רבים הם הנותנים עיניהם בכיס אחרים ואומרים קצין תהיה לנו ובביתי אין לחם ושמלה והסירה מסוה הבושה מנגד פניהם וגדול וקטן שם הוא ופשיטא הרבנים כיון שיושב על כסא הרבנות אזי לבו ועיניו שם הוא כל הימים ושטו העם ולקטו מיושבי הכפרים מדגן וחטים ושעורים ודוחן כנהוג עלמא וכן מעיר לעזור הבעלי בתים אשר טחנו ברחים לשלוח להם כל מיני דגן ומאת ה' שכוח לבם לתלות עיניהם למרום כי הוא ית' הזן ומפרנס לכל והן המה העמי הארץ אינם כי אם שליח עושה שליחותו של הקב"ה השולח על ידם סיבת פרנסתם וזה לך האות ליום הכסא יבא ביתו מבעלי הבתים לבית הרבנות אינו יכול למצוא לו מקום לכבדו בכל הכבוד שבעולם והכל בעבור האוכל והכסות שתלו עיניהם בכיסם ונשכח שהן המה רק שלוחים של מקום ונהפוך הוא ראוי ונכון להשיב הכבוד אליו ית' ולזה אנו שואלים בברכת המזון ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם כלומר אל יפתה לבנו לומר שהמתנות המה רק מבשר ודם ולא מאת ה' היתה זאת כי אם יעלה על הלב שהוא ית' הנותן לחמינו ומימינו הנאמנים באמצעות שליחות ומתנות ידיהם ולחזור השבח והודאה והכבוד לאבינו הנותן לחם משמים כי אם לידך המלאה הפתוחה תמיד לא נפסק השפעתו הטוב לכל בריה בעולם ולזה אפשר לומר בדרך צחות אל תראו את עם הארץ כי כלפי הרבנים הנאמרים אשר נתנו בכיס עיניהם ולבם אל האוכל מעמי הארץ כי לחמנו הם ונודע כי משמש בד' לשונות כלומר אפילו לחמנו הם ונותנין לנו כסות ומזון ומביאים לחם עכ"ז אל תיראו כי ה' אתנו הנותן מידו המלאה והפתוחה באמצעות שליחתם כמבואר וק"ל: