Ohr HaMeir, Sh'lach 9

ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח אל תעלו כי אין ה' בקרבכם וגו' כי ע"כ שבתם מאחרי ה' ולא יהיה הוי"ה עמכם ולהבין כי הנה הכתוב אומר ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה ואח"כ כתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו בכאן בא הרמז לדבור תורה ותפלה שישלים האדם את נפשו בהם להוציא' בשלימות מקדימת המחשבה עד עת בא ה' מוצאות הפה במחשבה טהורה ונקיה מתערובות מ"ז מהבלי עולם ואז תועלתו נשגבה לבנות ולכונן צירוף שם הוי"ה ב"ה כי קדימת התעוררת המחשבה מנקודת הלב מורה לאות י' משם הוי"ה ב"ה וה' מוצאות הבינה אות ה' והקול מורה אות ו' וה' מוצאות הפה אות ה' אחרונה והכל בהיות הדיבור מקושר בקשר אמיץ וחזק לקדימת המחשבה ונתערב באמצעות מחשבות זרות מהבלי עולם אזי נעשה פירוד בין הדבקים וכביכול מהרסים צירוף שם בן ד' ולא יבנום וממילא תועלתם מעט אומרים הרבה תורה ותפלה ואפילו מעט אינם עושי' פעול' למעל' ולמטה בסיבת חסרונם שנבערים מדעת קונם לטהר א"ע מתערובות רע מהבלי הזמן זאת הגורמת לא די שאינם יכולין להרים א"ע בדבורי תורה ותפלה אדרבא נפילה היא להם תיכף שמוציאים דיבורים לפני הבורא נופל במחשבתם מחשבות הזרים מהבורא ב"ה ונשארים שקועים שם כאשר עבדו בהם בחוץ ברחובות קריה במשאם ומתנם ולזה רומז הכתוב ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה ואיתא בזוהר מלת חסרונכם ע"ש לעניינו ולפי ענינינו הכוונה מה הגורם לכם ליפול בדבורי תורה ותפלה למטה ולא להרים א"ע בהתעוררת והתלהבות אליו יתברך הכל בסיבת חסרונכם אתם הגורמים ככה בחסרון תבונתכם לידע להזהר לכפול שמירתם במעשיהם ומשאם ומתנם זאת הגורמת שיפלו בדיבורים בתורה ותפלה כנז' ומתמיה הכתוב במדבר הזה יתמו ושם ימותו בתמיה כלומר מהראוי היתה בדבור הזה מתורה ותפלה יתמו בני ישראל את עצמם ואדרבא חסרונם גרמו להם ושם ימותו ח"ו ונפלו ממדריגתם בפיהם ושפתיהם מכבדים אותו ית' ולבם רחוק מחשבותם משוטטים בחוץ מהבלי עולם ואין לך בושה גדולה מזה: