Ohr HaMeir, Shemot 2

בפסוק ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. כי הנה יש שני בחי' עבודת בנ"י את הבורא ב"ה וכל אחד מישראל לא נעדר מאחת משתי אלה בענין התעוררותו אל התורה והתפלה כת אחת על ידי עוצם הכרתם והשגתם רוממות אלהותו והשגחתו יתברך בפרטי פרטיות ובוחן לבות וכליות לכן מעורר לבו בקרבו לעבודתו יתברך בכל לב ובכל נפש ומאודו מחמת הכרת גדולת הבורא ב"ה וזה בחינה המעולה והמובחרת וכת שניה למיעוט הכרתם והשגתם גדולת הבורא ב"ה ובלתי אפשרי לעורר לבם בקרבם אל התורה ועבודה כי אם באמצעות מעיקים וכדומה כאשר דברנו מזה בפ' הקודם ע"ש ע"ד דאיתא בזוהר ופרעה הקריב הקריב את לבן לאביהם שבשמים והחילוק בין שני' בחי' אלו כי כת הראשונה שעובדים ם את הבורא ב"ה מחמת גודל השגת אלהותו ית' אזי מכוונים מלאכתם עבודת הקודש בשלימות ובעת עוסקיהם בתורה ותפלה לבם נכון אתם להוציא דיבורים בכל מאמצי כחם בפה מלא אותיות שלימות במילוי הארה עליונה לא כן כת הב' אשר לבם לא נכון אתם ואינם מעוררים את עצמם לעבוד את הבורא רק מחמת צרה הדוחקת אותם ע"ד ופרעה הקריב אזי עבודתם רפוי בידם ולא נאמנה את אל רוחם להוציא דבורים שלימים כ"א מהשפה ולחוץ ולא בפה מלא מול זה בא הרמז בתורה ויעבידו מצרים את בנ"י כלומר שעבוד המצרים גרמו בחי' עבודה לישראל שהקריבו את לבן לאביהן שבשמים ואולם עבודה כזה אינה מובחרת רק בפה רך ולא בכל רוח ונפש וזהו ויעבידו מצרים את בני ישראל כמדובר אמנם אינו רק בפרך בפה רך כנזכר והבן: