Ohr HaMeir, Shemot 5

בפסוק ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר ופירש"י מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש ויירא משה פירוש רש"י דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראוין ליגאל. ולכאורה יש לדקדק תיבת מאחיו מיותר כי בודאי איש עברי הוא מאחיו ועוד מה מתמיה הכתוב שמשה רבינו ראה מצרי מכה איש עברי בודאי בכל יום ויום מתרמי כזה להיותם בגלות המר ושעבוד הקשה של עבודת פרך ובודאי כולם ראו מכות המצריים לאישים העברים ומה הוציא את משה מכלל כל ישראל שראה כזה זולתו והנראה בתוכחות על עון עם בני ישראל המוסרים ומעללים עלילות דברים במבצרים וכלימות דברים אין להם שהם הם הגורמים אריכות הגלות והכאות עם קדוש כאשר עינינו הרואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים ומי יתן לבבם זה להם לירא את השם הנכבד והנורא וכמו אז כן עתה בהתרמי לפעמים שמכים את אחד מישראל לית לתמוה כ"כ להיותינו שה אחד בין כמה זאבים נתונים למכים ועונותינו הטו כל אלה אמנם כאשר מתרמי שמכים אחד מישראל מחמת ישראל אחר מהמוסרים שהלשין עליו לזה דוה לב הדווים ודאג לבם בקרבם ישראל מה תהיה עליהם מתי יבוא זמן הפלאות וכזה נרמז בתורה כי באמת על הכות מצרי את העברי לא תמה משה רבינו כי. אין זה חידוש כלל להיותם תחת יד שעבודם אך משה השכיל והבין מה שהכה מצרי את העברי אין זה כ"א מחמת אחיו העברי שמסר ודיבר עלילות דברים כנהוג עתה על הרוב כל רעות והכאות הבאים על ישראל הכל נמשך מהמוסרים אנשי בליעל המלשינים במבצרים והם הם המכים את ישראל והיה במחשך מעשיהם לומר מי רואני מי יודעני וזהו וירא איש מצרי מכה איש עברי ונתן דעתו לזה והבין שהכל הוא בסיבת אחיו שהלשין עליו בפניו ולהיות שראה ככה התחיל לחפש מסתמא היה בתחילה איזה מחלוקת בין העברים בעצמם ולכן הלך להלשין עליו להלקותו ולכן כתיב ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ואמת נכון הדבר שגם הכות מצרי את העברי היה ג"כ מאחיו וכמדובר ויאמר לרשע למה תכה רעך כי ניכרים הדברים שאתה הוא הרשע שהכית רעך בשבט פיך ויאמר לו הלהרגני אתה אומר ויובן ע"ד הכתוב ורע תדרש רשעו בל תמצא והנכון שהכתוב רומז ליהנות עצה אם רצונך וחפצך לבל תמצא את הרשע המסור בעולם עצה היעוצה תדרש רשעו כלומר דרוש רשעו ברבים בקהל עם ישראל ואז בעת שהוא איש משכיל ויכול לדרוש את התורה מדבר מענין רשעו איך שהוא רחוק מהתורה ואדרבא שהוא משוקע בקליפיות וכל עוד שהמשכיל דורש רשעו ומרחיקו מהתורה ומורידו למטה כן עוקר אותו מן השורש למעלה אשר כל או"א מישראל יש לו חלק באותיות התורה אפילו רשע שברשעים כמ"כ עושה צירופים בתורה באותיות שיש לו בהם אחיזה וכיון שמשכיל בעוצם הכרתו ודרשתו את התורה להמציא צירופים לא טובים שפעל ועשה בהרעות מעשיו ממילא מרחיקו מהתורה שאין לו בה שום חלק ואז נפסק ג"כ חיותו שמושכת אליו ומעתה בין תבין אשר לפניך אם בעל נפש אתה ונפשך ורצונך לבל תראה עוד את הרשע אזי תדרוש רשעו דרשה ממש כמדובר בל תמצא אותו ובל יראה עוד בעולם. מול דברינו יש לרמוז שאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כלומר אתה אומר דברי תורה להרגני כנזכר תדרוש רשעו בל תמצא וכאשר חכמים הגידו שהרגו בשם המפורש והן הן הדברים הנאמרים באמת ודוק היטב: