Ohr HaMeir, Song of Songs 23

זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות כי הנה כתיב בשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי והכוונה להורות לבות בני אדם לדבק תמיד פנימיות מחשבתו לרוממות אלהותו יתברך ואפילו כשיצא האדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב מענין צורכי גשמיותו המוכרח בהם לקיום גופו עכ"ז אל יפרד את עצמו מחמת זה מהבורא ב"ה כאשר כבר קדם לנו הדבור מזה שהכל בחכמה עשה הקב"ה וממילא יש רמיזא דחכמתא בכל דבר בעולם וזאת תורת האדם ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא אפי' ממשאו ומתנו עם הבריות וזהו שרומז הכתוב בשוקים וברחובות גם שם אבקשה א"ת שאהבה נפשי כלומר לא שמתי מגמתי בעבור האוכל גשמי לבד מצורכי הגשמיות כ"א כל עצמי אבקשה כללות האלף בית המה אותיות התורה שנתפשטי מרום המעלות ונתלבשו בכללות המדריגות כולם וזהו אבקשה א"ת דייקא שאהבה נפשי להעלותם ולהגביהם לשורשם ומרום שבתם ובזה תולה עיקר בנין קומת השכינה וקישוט תכשיטיה ובעשות ככה. תועלתו גדולה עד עת בא דברי להוציא דבור לפני אלהים אין לו שום מ"ז לבלבל מחשבתו בתערובות מחשבות חוץ כי מאין נמשכים מ"ז הכל על שלא ידע להזהר ולשמור פיו ולשונו בעוסקו בחיצונים לאפוקי אם גם בהולכו בשוקים וברחובות לבו דבק באל ומששרו בהתקשרות ודביקות נמצא אפי' כשתבא לו באמצע תפלתו אותן המחשבות שפעל ועשה עמהם בעבודתו בחוץ לבו בטח שגם שם מעשהו בחכמה ודעת ואדרבא מאלו האותיות עושה עתה צירופים קדושים לערך הכרתו ועוצם השגתו לוקט אותן האותיות נעשות מהם צרופי שמות וכנויים לדעת איך להמשיך על עצמו אדנותו יתברך ועיין למעלה ביאור הכתוב בטנך ערימת חטים מוסב על השכינה הנקרא בט"ן התפשטות אותיותיה שוכנים בכללות המדרגות והמה אותיות מפוזרים ואיש הנלבב לוקט אותם לעשות מהם צרופים בשירות ותשבחות כמבואר למעלה ולכוון הנ"ל נקרא תלמידי חכמים בנאים ע"ש שעוסקים בבניינם של עולם היא השכינה הנקרא עולם מלישנא דעלימא ומהות הבנין תולה בצרופים של תורה ותפלה מאלו האותיות המעלים ומגביהים ממדריגות התחתונים ומשיגין גם שם התפשטות אלהות ואח"כ מכניס ובונה מבפנים בגשתו אל עבודת הקודש פנימה ומחשבות זרות הבאים לו בתוך התפלה מהפך צרוף הראשון ועושה צרוף טוב כנזכר כמה פעמים ומעתה תבין זאת קומתך דמתה לתמר כי שמעתי מהמגיד זלה"ה שאמר מחשבה זרה נקרא תמ"ר צרוף ת"ם מ"ר כלומר טרם מתבונן המשכיל על פנימיות המלובש במחשבה זרה הצרוף הוא מ"ר ואחרי התבוננו בדעת שכלו לדעת ולהשכיל מהותם ואיכותם מקום מוצאה כי לכולם יש להם מקום מוצא באותיות התורה מהפך מצרוף מ"ר לצרוף ת"ם ולכן נאמר כשראה יהודה לתמר ויחשבה לזונה כלומר הגם שעתה הצרוף הוא מ"ר עכ"ז אחר שמתבונן במעוז שכלו לדעת מאין נמשכה ומעלה אותה לשרשה נעשה צרוף ת"ם וזהו ויחשבה לזונה כלומר זה נאה ובזה תולה תקון קומת השכינה להכינה ולסעדה בתקון תכשיטיה וזהו זאת קומתך מלת זאת כנוי לשם השכינה הנקרא זאת קומתך דמתה לתמר כלומר כל עצמה עם בנין קומתה דומה ותולה במחשבות האדם אם כחו יפה לקשט מחשבותיו אפי' מחשבה זרה הבאים לו בתורה ותפלה להפוך אותן מצרופים מרים לצרופים טובים לבנות עמהם קומת השכינה ובודאי זא"ת קומתך דמתה לת"ם מ"ר כנ"ל להפוך ממ"ר לת"ם ובזה נאות לו לאדם להשלים את נפשו את האלהים ואז טוב לו: