Ohr HaMeir, V'Zot HaBerachah 1

וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ופירש"י כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה נראה לרמז מהות בחי' הדיבור בגשתו לתורה ותפלה אשר כבר דברנו מזה כמה פעמים העיקר להכניס הדעת בבחי' הדיבור להוציא אותיות מילוים הארה עליונה מקדימת המחשבה ובדיבורים כאלו כחו יפה להוציא נ"ק ואותיות התורה המלובשים בכללות המדריגות ואפי' בכללות האומות אשר עיקר מעמדם ומצבם אינו רק ממעט היות אותיות התורה ונ"ק המלובש בקומת הסט"א ואחרי זאת שיבררו וילבנו בני ישראל את נצוצות קדושות המלובש בקומת הסט"א ותתרוקנה מכל וכל יבואו ימים המקווים לנו משומר ישראל כמבואר בפרשיות הקודמות להדורש מקומן והעיקר תולה בדבורים טהורים של ישראל והנביא רמז לעתיד כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונתבאר לנו במקום אחר ותוכן הדברים במה יתהפכו כללות העמים מרעה לקרא כולם בשם הוי"ה היינו על ידי שפה ברורה של עם קדוש ישראל כחם יפה בפיהם להפכם מרעה לטובה והיינו לברר מהם חלק הטוב והכל באמצעות שפה ברורה ואפשר לרמז עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים ינקו ושפוני טמוני חול ופירש"י ד"א עמים הר יקראו תגרי או"ה באים אל ארצו וגו' נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד והן אומרים אין אומה כשרה כזו ומתגיירין שם שנאמר שם יזבחו זבחי צדק ולכאורה תמיה וכי במעט רגע שבאים לירושלים יתכן להם לראות תיכף מה מעשיה ורואין תיכף שעובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל א' וזה הגורמת שמתגיירין אמנם כלפי דברינו הנאמרים יתפרש שפיר להיות עבודתם חזקה בידם שעובדים לאלוה אחד ואפי' לעת האוכל גם שם עובדים את הבורא ב"ה באופן המבואר לנו כמה פעמים וזהו ומאכלם אחד כלומר שמקדשין א"פ בעת האוכל להיות קדוש שרוי בתוך מעיהם הכל ע"פ התורה ורואין שם אותיות התורה כנזכר בשם המגיד זללה"ה ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו ולהיות כי כן זאת הגורמת בגשתם לתורה ותפלה בודאי מוציאים דיבור לפני אלהים באותיות מלויים כל טוב כי כל עצמה של התפלה תולה במעשהו בחוץ בצרכי גופו ואז מכניס ובונה מבפנים צירופי תיבות בשפה ברורה ומחשבה זכה וטהורה וזה הגורמת שמתגיירין האומות כנזכר אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וזהו שרמז אדון הנביאים בברכותיו עמים הר יקראו להר המוריה יאספו ופירש"י כל אסיפה ע"י קריאה הוא לכוון האמור ע"י קריאה של ישראל שיודעים לקרות לבוראם בשפה ברורה ואותיות קדושים זאת הגורמת עמים יאספו להר המוריה ושם יזבחו זבחי צדק ומתגיירים שם הכל לכוונה הנזכר שיבררו מהם אותיות התורה ונ"ק המלובש בכללות קומת הסט"א כי שפע ימים הידועים מנחלים ההולכים אל הים יינקו ויתגלה אות השפעתו בעולם ורוח הטומאה יעביר מן הארץ ושפוני טמוני חול ונוטריקון מלת חו"ל חי"ך ולשו"ן והכוונה ע"פ מאמרם ז"ל עתידה א"י שתוציא כלי מלת והכוונה עתה בגלות המר להיות שאין הגופים מזוככים א"א להם לישראל להוציא דיבורים וצרופי אותיות קדושים כ"א באמצעות הכלים הן המה ה' מוצאות הפה החיך ולשון ושארית המוצאות כמו דאיתא בס' יצירה הכ"ב אותיות קבען בפה בה' מקומות ונמצא אפשר לכנות לה' מוצאות שהם כלי מילת כלומר כלים למלת המה הדיבורים והצירופים שהאדם מוציא לפני אלהים בתורה ותפלה אמנם כל זה הוא עתה לרוב חומריות הגוף א"א להכיל אורות האותיות כ"א באמצעות הכלים שהמה בחי' התלבשות וצמצום לאור האותיות מלהכיל אותם אבל לעתיד שיזדככו ויטהרו הגופים מבית וחוץ העמיקו בדבריהם עתידה א"י שתוציא כלי מלת כלומר שלא יצטרכו עוד להלביש מלתם בכלים לרוב זכות גופם יוכלו להכיל אור האותיות והצרופים בלי אמצעות כלים כנזכר כ"א בשפה ברורה ובנעימה ולזה רמז ושפוני טמוני חול ופירש"י ושפוני לשון כסוי כמו שנאמר ויספון את הבית וספון בארז ותרגם ומטלל בכסוי ומוסב למעלה כי שפע ימים יינקו כלומר שתתרבה אות השפע ימים החכמה ושפוני לשון כסוי כלומר יתכסה טמוני חול חיך ולשון הן המה הכלי מלת יתכסו כי אין צורך בהם וכחם בפיהם להכיל אור האותיות בלי שום התלבשות וצמצום ה' מוצאות הפה. וזה הרמז בברכת גד ולגד אמר ברוך מרחיב גד ומלת גד רומז למדות היסוד כמאמרם ז"ל גימ"ל דל"ת גומל דלים הוא מדות היסוד המשפיע בחי' הדלת והיינו כל עצמם ומגמתם בתורה ותפלה ומעשה המצות לא לצורך עצמם כ"א הכל עבור צורך הגבוה עבור השכינה להרחיב ולגדל אות ההשפעה להשפיע משפע ברכה עליונה לשכינה וזהו ולגד אמר ברוך מרחיב גד ע"ד שבארנו פ"ה בן פורת יוסף עיין במקומו ולזה מודיע הכתוב במה נאות לו לאדם לבא למדריגה מעולה וגבוה כזה להוציא דבורים טהורים וזכים רק עבור השכינה ולהרחיב אות ההשפעה רומז באצבע וירא ראשית לו כלו' בהיות לו מעלה המעולה זאת בכל דבר בעולם שנותן עיניו לראות ואזניו לשמוע וירא ראשית כינוי לחכמה הנקרא ראשית הגנוזה בכללות המדריגות ואינו נשאר שקוע לשם לנטות אחרי הגשמיות ולהפריד פנימיות מחשבתו מדביקות הבורא אפי' כמעט רגע כ"א לוקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם הקרה לנגד עיניו ידע נאמנה הגם שנראה לכאורה רחוק מהבורא ב"ה גם שם חלקת מחוקק ספון וכפירש"י קבורת מחוקק והוא משה אמנם לא כל אדם זוכה לזה ראיתי בני עליה והמה מועטים כ"א יחידי סגולה החרדים אל דבר ה' ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו אותה חלקת ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו כלומר לא כל איש מאנשי הישראלים יודעים את קבורת משה היינו קבורת הדעת והחכמה הספונה וצפונה בכללות המדריגות שהדעת נק' משה וזה ספונה וטמונה מכל ברי' כ"א יחידי סגולה המטהרים ומתקדשים בכל פרטי רמ"ח איבריהם וחושיהם בלתי לה' לבדו ואין מלאכתם מלאכת ה' בידם רמיה כ"א באמת אזי יתכן להם לראות בחי' משה הוא הדעת הספונה וטמונה בכללות המדריגות מראש עד סוף הנמוכים שבמדריגות ובזה תאיר עיניך מה דאיתא בזוהר מה דהוה משה אתהפך לערב רב לשמה ולשנינה כלומר אישים פועלי און הנבערים מדעת קונם אזי אל כל מקום שנותנים עיניהם לראות נשארים שקועים לשם עם ראשם ורובם אחרי הגשמיות והבהמיות וממילא אינם רואים משם רמיזא דחכמתא לעורר לבם בקרבם לאיזה כיוון הקרה הקב"ה לפניהם ככה בודאי לא לחנם כ"א לקחת מוסר וכדומה מהסיבות ואדרבה הכסיל לא יבין את זאת שהכל בחכמה עשה הבורא ונטות נפשו אחרי הגשמיות ונתהפך להם ממשה בחי' הדעת הספונה וטמונה לשם נהפך לשמ"ה ולשנינה ונעשה נפרד מהבורא ב"ה וכאשר בארנו שציווה א"א השמר לך פן תשיב את בני שמ"ה רמז לו שאל יגרום לבנו בהשיב לו לקחת אשה שם ותתהפך לו צירוף משה לצירוף שמה. וכזה יש לרמז בפסוק: