Ohr HaMeir, Vaetchanan 6

וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים ויש להבין מה שייך ידיעת יום לידיעת לב כי ה' הוא האלהים. והנראה ע"ד שנתעוררו חז"ל על פסוק והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד והקשו וכי האידנא אין ה' אחד ושמו אחד והעולה מדברי חז"ל וההפרש של פזה לשל עתיד בעניני הברכות שמועה טובה להרבות שמועה רעה והענין דאיתא בזוהר מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירא למתקא מאן מנכון דמחכאין בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא ואתקרי מלכין מכל מלכין דעלמ' ולהבין דברי קודש כי זאת עיקר תורת האדם להשיג רוממות אלהותו יתברך ומחשבותיו הקדושים הניכרת מתוך מעשיו ופעולותיו שנוהג עם כיותיו מראה ונדמה א"ע בבחינות שונות זמ"ז בכל שעה ורגע והחכם אשר עיניו בראשו לא נגרע מעבודתו שום דבר בעולם ובהיאך מהפנים שמראה הקב"ה אליו נפשו יודעת מאד שגם זה מאת ה' היתה וככה ראוי לעובדו ביראה או באהבה וכדומה מזי"ה שמכניס בקרבו מאמצעות התלבשות אלהות במדרגותיו ולפעמי' אפילו ממדרגה שנמוכה ושפלה עד שנראה חושך ולא אור ובהכין את לבו לדרוש אחדותו ויחודו יתב' לבבו יבין גם בחושך אור לו אור ניצוץ קדוש השוכן שם להחיות כי מלכותו ית' בכל משלה כנודע ואנו אומרים אפס בלתך כלומר דבר שבלתי ה' לאפס ותוהו נחשב וכלל זה נקוט בידך שאנו בנ"י נקראים דורשי יחודך לכוונה הנזכר על שם שאנו דורשין אחדותו ויחודו מפרטי המקראות הקרים בעולם ואפילו לא טובה האמונה תקוע בלבנו להבין ולהשכיל שגם שם צפונה וגנוזה רחמנותו כי רחמיו על כל מעשיו כתיב ובפרט אנו בג"י חלק ה' מובחר ותכלית כל הברואים וכי הדעת סובל לומר על בורא עולם אב הרחמן לנהוג אכזריות פס עם קרובו ישראל הנקרא בנים למקום ומסתמא גם כאן הנראה חושך ולא אור צפונה וטמונ' רחמנותו יתברך אכן למיעוט ההכרה ולהיות האדם תחת הזמן נשכח כ"ז מלוח הלב באין מבין שגם כאן מלובש אלהות וזהו ההפרש שבין עתה לימות משיחנו ב"ב שמעת יצ"מ נאמר ותעש לך שם כהיום הזה והכוונה דאיתא בזוהר לית יום בלא לילה ולילה בלא יום ושניהם כאחד טובים ונקרא יום שלם והכל מורה לימים הקדמונים הידועים שלכאורה נראה התחלקות מדות הגדולה ומדות הגבורה אמנם באמת במקומם המה אחדות דלא מתפרשין כ"א הכל מצדנו נראה התחלקות בתואר כינויו ושמותיו הקדושים וטהורים כי בשכל הנעלם מרעיון לית מחשבה תפיסא כלל ואפילו בערכי הכינוים כ"א בשם רוחו ונפשו להתבונן על חלקי עתיו ורגעיו אזי יתכן לו להשכיל ולהבין השתנות התלבשותו יתב' באמצעותם שאין יום א' דומה ליום ב' ואין שעה דומה לחברתה ובכל שעה ורגע מראה הקב"ה לנבראיו באמצעות פעולותיו בשינוי שמות וכנוים כפי הצורך אז באותו היום והשעה ורגע ועיקר תכלית כוונות יתב' בכדי שאיש המשכיל ידרוש אחדותם ויעלה ויגביה בחינת התחלקות למקום אחדותם ושורשם והגם שנראה לפעמים במדות החסד ולפעמים במדות הגבורה וממילא משתנה בשמות כי בהראות חסדיו העודפים אז קנה שמו הוי"ה ובהראות גבורותיו נקרא אלהים כל זאת אנו הגורמים אמנה מקומם המה אחדות גמור לזה רומז הכתוב ותעש לך שם כהיום הזה כלומר כיום הזה השולט בעה"ז שאינו נקרא שלם כ"א לילה עמו ולילה חשכה ויום מורה בהירות כמוהו ממש משים לך שם להקרא בפי הבריות באחת משמותיו וכנויו כ ש לילה לפעמים אל ולפעמים גבור ולפעמים מדות הנצחון ואנו משיגין השמות באמצעות חלקי הימים כמו שמשתנה כביכול באמצעותם ככה משתנה בשמותיו אמנם עיקר עובדתינו ליחד אותם כמו שע"פ האמת אינו נקרא יום שלם כ"א שניהם כאחד יום וגם לילה ומקום שורשם ומקורם המה אחדות גמור ושם הכל נמתק ואפשר שלזה רמז בדברי קודש הזוהר מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא ע"ד האמור שאפילו במקום וזמן שנראה חושך אור לו אור בהירות התלבשותו יתברך ובזה כחו יפה להפך מחשוכא לנהורא ולהמתיק במקום העליון ששם הכל א' ואין הפרש ביניהם כמו שאין הפרש בין יום ללילה שגם שניהם כאחד טובים ונקרא יום שלם כמדובר וכן הכוונה במאמרו וטעמין מרירא למתקא ג"כ ע"ד האמור להפך דבר הנראה כאלו מרירא למתיקות אלהות המלובש וגנוז לשם ולזה אמר מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא כלומר מאן מנכון ליתן לב להתבונן אל פעולתו יתברך ולהיות לו בהירות השכל לדרוש אחדותו ויחודו יתברך וזהו דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר כלומר בכל יומא כפי שהוא ובהאיך מהפנים שהקב"ה מראה בעצמו באמצעותו יבין וישיג לנהורא דנהיר ירצה אור בהירו יתב' המאיר באמצעות היום להשיג התפשטות אלהותו שנוהג עתה כפי העת והזמן ובהיות כן מעלה נ"ק למעלה וכל פרטי הנפעלים שנעשה בעולם מעלה הכל לשורש באמצעות זה שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם ואפילו הנראה התחלקות מעלה ומגביה למקום אחדותם וזה באמת עיקר היחוד שאדם גורם בכשרון מעשיו ולזה אמר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא ואתקרי מלכא מכל מלכין כלומר שמשיג התלבשות איברי השכינה איך שמלובש בכללות המדריגות ויודע איך לקרותו בתואר כנויו וזהו בשעתא דמלכא פקיד לאילתא כלומר שכחו יפה להבין מבחר העתים והרגעים איך שגם שם יש בחי' פקודה המורה יחוד לאילתא מדות המלכות ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא דהיינו כשמשיגין התלבשות אברי השכינה במדריגת התחתונים לצורך הנבראים ובהיותם שעושין שם לשכינה ומעלין ומגביהין איברי השכינה למחשבה הקדומה אתקרו אז מלכא מכל מלכין והבן הענין כי עמוק ולאו כל מוחא סביל דא לנהוג עובדותיו ע"ד האמור אם לא שמפשיט א"ע מענייני תענוגי עוה"ז מכל וכל לשום עיקר מגמתו והתאמצו בעבודה רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמו. ונחזור לענין ביום ההוא יהי"ה כי כבר נודע מספרים הפרש של צירוף יהי"ה לצירוף הוי"ה עתה בזמן הגלות הצירוף הוי"ה באות ו' ולעתיד אות יו"ד במקום אות וי"ו מורה מה שעתה בחשכת הגלות ב' אותיות אחרונות של שם הקדוש ו"ה להיות אות ו' תולה בעובדתינו וכשרון פעולתינו גורמים המשכת מוחין לז"א מאו"א אז נעשה מאות ו' אות יו"ד מורה היות שקיבל מוחין בסוד הכ' מי יקום יעקב כי קטן משא"כ לעתיד שתתרבה ההשגה ומגדולם ועד קטנה ידעו שמו אמנם אם עתה מי שיש בו מדעת קונו והתפשטות הדעת לעבוד עבודת בוראו להכניס החכמה והמדע בפרטי עבודתו אפילו הגשמים גורם לבחינות עצמו גם עתה הצירוף יהי"ה לערך השגתו העצומה וכזה אמר להם מע"ד להמרגלים כי על כן שבתם מאחרי ה' ולא יהי"ה הוי"ה עמכם ע"ש במקום תוכן הדברים הוכיח על פניהם מה שקלקלו בעשות רע כי בהיטב לכת יושר לרגל את א"י היו גורמים באמצעות עובדותם לצרף מצרוף הוי"ה צירוף יהי"ה כמו לעתיד ועתה ראו מה החטא גורם כי על כן שבתם מאחרי ה' הרעותם לעשות ולא יהי"ה הוי"ה עמכם על ידי פעולתכם ולזה כוונו במאמרם ביום ההוא יהיה ה' אחד כלומר שכולם מקטנים וגדולים תתרבה בהם ההשגה להבין ולהשכיל היות הכל א' צרוף יהי"ה וצרוף הוי"ה ואין שום שינוי ביניהם כלל כי אם אחדות גמור לא כן עתה הפרש יש על שמועה טובה מברכים הטוב והמטיב וגומר כלל הדברים החיוב מוטל על כל אחד מישראל לדרוש אחדותו ויחודו יתברך באמצעות חלקי הזמנים להתבונן בפנימיותם וככה הוא בשורש השרשים וכמו שבחינות היום אינו נקרא שלם כי אם בהיות לילה עמו יתכן לו להשיג במושכלות הגם שלפעמים נדמה ונראה אליו הבורא ברוך הוא במדות החסד ולפעמים במדות הגבורה אל יתן לבו לגשמיות כ"א ידע נאמנה שגם שניהם הולכים יחדיו הדין עם הרחמים והרחמים עם הדין והמה אחדות גמור מול זה בא הרמז בתורה הקדושה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלהים והכוונה מאין יתכן לך לדעת ששני שמות אלו הנראים לכאורה דבר והפכו כי הוי"ה מורה רחמים ואלהים מורה דין ועכ"ז ע"פ האמת המה אחדות גמור תוכל להשכיל את הענין בהתבוננת אל סוד ענין היום שאינו יום שלם כ"א בהיות לילה עמו ואם לאו אינו רק חצי יום ובוודאי מורה על ענין פלא והפלא ואם תדע זאת אז והשבות אל לבבך לדעת ולהשכיל כי הוי"ה המורה רחמים הוא אלהים המורה דין ואין שום פירוד ח"ו כמו סוד היום שאינו מלא כי אם במדות הלילה כנזכר ודו"ק ותבין: