Sefer HaMelitzah, On Drasha 4

הַהַמְצָאָה הִיא הַמְצָאַת הָעִנְיָן שֶׁעָלָיו יִדְרֹשׁ וְהַמְצָאַת הָרְאָיוֹת שֶׁיּוֹכִיחוּ אֲמִתּוֹ. מְקוֹם מוֹצָא הָעִנְיָנִים הַנִּדְרָשִׁים הוּא כְלָל הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים הַבְחָנוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ בַ"הִגָּיוֹן" וּכְמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ בִמְקוֹמוֹ יְעֻיַּן שָׁם, וָזֶה, כִּי הִנֵּה כָּל גִּזְרָה שֶׁתִּהְיֶה אֵינָהּ אֶלָּא קִיּוּם אוֹ שְׁלִילַת נָשׂוּא בַנּוֹשֵׂא, וְכָל נָשׂוּא שֶׁיְּקֻיַּם אוֹ יְשֻׁלָּל לֹא יִהְיֶה אֶלָּא כְפִי אֶחָד מֵהָאֶחָד וְעֶשְׂרִים הַבְחָנוֹת הָהֵן כִּמְבֹאָר שָׁם. וּמִמַּה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁאוּלָם לֹא כָּל גִּזְרָה שֶׁתִּהְיֶה — תִּהְיֶה עִנְיָן רָאוּי לְהִדָּרֵשׁ, אֲבָל רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה גִּזְרָה מוּסָרִית אוֹ לִמּוּדִית; וְהַמּוּסָרִית יוֹתֵר הֲגוּנָה וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אֲמִתִּית בְּעַצְמָהּ אַךְ לֹא מְפֻרְסֶמֶת, כִּי למְפֻרְסָמוֹת אֵין צָרִיךְ רְאָיָה, וְכָל מַה שֶׁיִּרְבֶּה בָהּ מִן הָחִדּוּשׁ אֲשֶׁר לֹא שִׁעֲרוּהוּ הַשּׁוֹמְעִים, הִנֵּה הִיא מְשֻׁבַּחַת. אַךְ הַמְצָאַת הָרְאָיוֹת תֵּחָלֵק לִשְׁנָים: הָאֶחָד — הַמְצָאַת הָרְאָיוֹת הָעַצְמִיּוֹת, וְהַשֵּׁנִי — הַמְצָאַת הָרְאָיוֹת הַמְּקְרִיּוֹת, פֵּרוּש: כִּי הִנֵּה, הָעִנְיָן יְאֻמַּת מִצַּד עַצְמוֹ וִיאֻמַּת מִצַּד חוּץ מִמֶּנּוּ. מִצַּד עַצְמוֹ הוּא שֶׁיִּמָּצְאוּ הֶקֵּשִׁים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּתוֹלְדוֹתָם יֵצֵא הָעִנְיָן הַהוּא מִצַּד אֲמִתַּת מַה שֶׁהוּא. מִצַּד חוּץ מִמֶּנּוּ הוּא שֶׁיִּמָּצְאוּ כְתוּבִים וּמַאַמְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁיְּאַמְּתוּהוּ, וְזֶה יִקָּרֵא: "רְאָיָה מִקְרִית". וְהִנֵּה בִּשְׁתֵּיהֶן רָאוּי שֶׁיְּאֻמַּת עִנְיַן בַּדְּרוּשׁ, פֵּרוּשׁ: בְּהֶקֵּשִׁים וּבִכְתוּבִים אוֹ מַאֲמְרִים. וְאוּלָם, רָאוּי לַדּוֹרֵשׁ שֶׁיִּשְתַּדֵּל לִמְצֹא רְאָיוֹת חֲזָקוֹת לַאֲמִתַּת עִנְיָנוֹ, מוֹכִיחוֹת אוֹתוֹ בְּבֵרוּר בְּאֹפֶן שֶׁיּוֹדֶה לָהֶן שֵׁכֶל שׁוֹמְעָיו. וְאַף עַל פִּי כֵן בִּהְיוֹת הֲמוֹן הַשּׁוֹמְעים מְקֻבָּץ מֵחֲכָמִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, הִנֵּה רָאוּי שֶׁיִּשְתַּדֵּל לְבַקֵּשׁ רְאָיוֹת שֶׁיֵּאוֹתוּ לְכֻלָּם. וּבִהְיוֹת שִׁכְלָם בִּלְתִּי שָׁוֶה בַטֶּבַע — גַּם הָרְאָיוֹת רָאוּי שֶׁתִּהְיֶינָה בִּלְתִּי שָווֹת, וְהַיְנוּ — שֶׁיִּהְיֶה בָהֶן חֲזָקוֹת, עֲצוּמוֹת ועֲמֻקּוֹת שֶׁיֵּאוֹת אֶל שֵׁכֶל הַחֲכָמִים, וַאֲחֵרוֹת64"ואחרות", כ"ח והאחרות. יוֹתֵר קַלּוֹת — נְאוֹתוֹת אֶל שֵׂכֶל הַבִּלְתִּי חֲכָמִים וְהַקְּטַנִּים. עוֹד, מֵהֶן רָאוּי שֶׁתִּהְיֶינָה חוֹתְכוֹת וּמֵהֶן מַסְבִּירוֹת, דְּהַיְנוּ — שֶׁיַּרְאוּ הַדָּבָר קָרוֹב אַף עַל פִּי שֶׁלֹא יַרְאוּהוּ מֻכְרָח. הַסִּדּוּר הוּא סִדּוּר כָּל הָרְאָיוֹת שֶׁזָכַרְנוּ —מַה שֶּׁרָאוּי לִהְיוֹת בַּתְּחִלָּה וּמַה שֶּׁרָאוּי לִהְיוֹת בַּסּוֹף, וָזֶה, כִּי הִנֵּה רָאוּי לַדּוֹרֵשׁ שֶׁיְּחַלֵּק רַאֲיוֹתָיו וְיָשִׂים מֵהַחֲזָקוֹת בָּרִאשׁוֹנָה, כִּי אִם הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה חַלָּשׁוֹת, הִנֵּה כְּבָר יִרְפֶּה לֵב שׁוֹמְעוֹ וְלֹא יַקְשִׁיב לוֹ כְהֹגֶן, כִּי יֹאמַר: כְּמוֹת שֶׁהֵן הָרִאשׁוֹנוֹת כֵּן תִּהְיֶינָה הָאַחֲרוֹנוֹת, וּבְאַבְּדוֹ חֶזְקָתוֹ מִתְּחִלָּה, אֲפִלּוּ יֵיטִיב דְּבָרָיו אַחַר כָּךְ — אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יוּכַל לְתַקֵּן, כִּי לֹא יַאֲזִין. וְאָמְנָם, בְּסוֹף הַדְּרוּשׁ גַּם כֵּן רָאוּי שֶׁיָּשִׂים מֵהַחֲזָקוֹת, כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם, וְהַחַלָּשׁוֹת יְתַוֵּךְ אוֹתָם בְאֶמְצָעוֹ65"באמצעו", בכ"ח באמצע..