Sefer HaYashar (midrash), Book of Exodus 28

ויאמר משה אל פרעה, בי אדוני שאלה אחת קטנה באתי לבקש מלפניך אל נא תשיב את פניי ריקם, ויאמר לו פרעה דבר. ויאמר משה אל פרעה, ינתן נא לעבדיך בני ישראל אשר בגושן יום אחד לנוח בו מעבודתם. ויען המלך את משה ויאמר, הנה נשאתי פניך לדבר הזה לעשות את דבריך. ויצו פרעה ויעבירו קול במצרים ובגושן לאמור, אליכם כל בני ישראל כה אמר המלך עשו מלאכתכם ועבודתכם ששת ימים ויום השביעי תנוחו ולא תעבודו מאומה. ככה תעשו לכם כל הימים כאשר ציוה המלך ומשה בן בתיה. וישמח משה על הדבר הזה אשר נתן לו המלך, ויעשו כל בני ישראל כאשר ציוה אליהם משה. כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל בני ישראל, כי החל ה׳ לזכור את בני ישראל להושיעם למען אבותיהם. ויהי ה׳ את משה, ויהי שמעו בכל מצרים. ויהי משה גדול בעיני כל מצרים ובעיני בני ישראל ודורש טוב אל עמו ישראל, ודובר עליהם דברי שלום לפני המלך. ויהי בהיות משה בן שמונה עשרה שנה ויתאו את אביו ואת אמו לראות אותם, וילך אליהם גושנה. ויהי כאשר הקריב משה אל גושן ויבוא אל המקום אשר שם בני ישראל עושים בעבודה וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויהי כראות האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה, כי האיש משה נכבד מאוד וגדול בבית פרעה. ויאמר אליו, בי אדוני המצרי הזה בא אל ביתי לילה ויאסרני ואל אשתי בא לפניי ועתה מבקש את נפשי לקחתה. ויהי כשמוע משה את הדבר הרע הזה ויחר אפו מאוד על המצרי, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצל את העברי מיד מכהו. וילך העברי אל ביתו, ומשה שב אל דרכו וילך וישב בית המלך. ויהי בשוב האיש הביתה ויאמר לגרש את אישתו, כי לא נכון לבית יעקב לבוא איש אל אישתו אחרי הוטמאה. ותלך האישה ותגד לאחיה ויבקש אחי האישה להורגו, וינוס אל ביתו וימלט. ויהי כיום השני ויצא משה אל אחיו וירא והנה שני אנשים נצים ויאמר לרשע, למה תכה רעך. ויען אותו ויאמר לו, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר.