Sefer HaYashar (midrash), Book of Genesis, Bereshit 14

ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמיימה, בסוסי אש ורכבי אש. וישלחו כל המלכים אשר היו עם חנוך ביום השמיני לקחת את מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך במקום אשר עלה משם השמיימה, וילכו מלאכי כל המלכים האלה אל המקום ההוא וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר נשארו עם חנוך תחת השלג הזה, ויעשו כן ויבקשו בכל השלג ההוא וימצאו את מספר האנשים אשר היו עם חנוך מתים תחת השלג. ויבקשו את חנוך ולא מצאו, כי עלה השמיימה. ויהיו כל ימי חנוך אשר חי בארץ, שלוש מאות שנה וחמש ושישים שנה. בשנת מאה ושלוש עשרה שנה לחיי למך בן מתושלח, עלה חנוך השמיימה. ויהי בעלות חנוך השמים ויקומו כל מלכי הארץ, ויקחו את מתושלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם תחת אביו. ויעש מתושלח הישר בעיני ה׳ ככל אשר הורהו חנוך אביו, וילמד גם הוא את בני האדם חכמה ודעת ויראת ה׳ כל ימיו לא סר מן הדרך הטובה ימין ושמאל. אך באחרית ימי מתושלח סרו בני האדם מאחרי ה׳ וישחיתו את הארץ, ויגזלו ויחמסו איש את רעהו. וימרדו באלוקים ויפשעו וישחיתו את דרכם, ולא אבו לשמוע בקול מתושלח וימרדו בו. ויקצוף ה׳ מאוד עליהם, ויוסף ה׳ וישחית את הזרע בימים ההם ואין זרע ואין קציר באדמה. והיה כאשר יזרעו את האדמה את אשר יאכלו למחייתם בארץ, ויצמחו להם קוצים ודרדרים אשר לא זרעו. ובכל זאת לא שבו בני האדם בימים ההם מדרכם הרעה, ועוד ידם נטויה לעשות הרע בעיני ה׳. ויכעיסו את ה׳ בדרכיהם הרעים, ויקצוף ה׳ מאוד וינחם כי עשה את האדם ויאמר להשחיתם ולהאבידם מעל פני האדמה ויעש להם כן. בימים ההם בהיות למך בן מתושלח בן שישים ושמונה שנים ומאה שנה, וימת שת בן אדם. ויהיו כל ימי שת אשר חי, תשע מאות שנה ושתיים עשרה שנה וימת.