Sefer HaYashar (midrash), Book of Genesis, Noach 14

ויהי בהיותם בונים, ויבנו להם עיר גדולה ומגדל בתוכה גבוה וחזק מאוד מאוד. כי מרוב הגבהות לא יגיע החומר והלבנים אצל הבונה בעלותם אליו, עד מלאת לעולים שנה תמימה. ואחרי כן יגיעו אל הבונים ויתנו להם החומר והלבנים, ככה יעשו להם בכל יום. ויהיו אלה עולים ואלה יורדים, כל היום. ויהי כאשר תיפול לבנה מידם ותישבר ויבכו כולם עליה, וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם. וידע ה׳ את מחשבותם, ויהי עת בונים ויזרקו החיצים אל השמים ויפלו כל החצים עליהם מלאים דם. ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו, אך הנה הרגנו את כל אשר בשמים. כי מאת ה׳ היה זה למען התעם, ולמען הכחידם מעל פני האדמה. ויבנו את המגדל ואת העיר ויעשו כדבר הזה יום יום, עד מלאת להם ימים רבים ושנים. ויאמר האלוקים אל שבעים המלאכים העומדים ראשונה לפניו הקרובים אליו לאמור, הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו ולא יבינו איש שפת רעהו ויעש להם כן. ויהי מהיום ההוא והלאה שכחו איש שפת רעהו, ולא יבינו לדבר כולם יחד בשפה אחת. ויהי כאשר יאמר איש אל רעהו תנה לי אבן לבנות, ויתן לו חומר. וכאשר יאמר תנה חומר, ויתן לו אבן. ויהי כאשר יקח הבונה מיד רעהו את החומר או את אבן אשר לא אמר, וישליכם הבונה מידו ויפילם על רעהו וימת. ויעשו כדבר הזה ימים רבים, וימותו מהם הרבה בדבר הזה. וה׳ הכה את שלושת החלקים אשר היו שם, וייסרם כמפעלותם וכמחשבותיהם. אשר אמרו נעלה השמים ונעבוד את אלוקינו שם, (הפכו) היו לקופים ושנהבים. ואשר אמרו נכה השמים בחצים, המיתם ה׳ איש ביד רעהו. והשלישית אשר אמרה נעלה השמים ונילחם בו, הפיצם ה׳ בכל הארץ. והנשארים בהם כאשר ידעו והבינו את הרעה אשר באה עליהם, ויעזבו את הבניין ויפוצו גם הם על פני כל הארץ. ויחדלו לבנות את העיר ואת המגדל. על כן קרא למקום ההוא בבל, כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ הנה מקדם לארץ שנער, והמגדל ההוא אשר בנו בני האדם פתחה הארץ את פיה ותבלע את שלישיתו ותרד גם אש מן השמים ותשרוף את השלישית האחרת. והשלישית ממנו נשאר עד היום הזה, ויהי ממנו אשר תלוי ברוח השמים ויהי מהלך צלו שלושה ימים. וימותו רבים מבני האדם במגדל ההוא בשנה ההיא, עד אשר אין להם מספר.