Sefer HaYashar (midrash), Book of Genesis, Vayeshev 19

וישמעו כל האנשים את דברי הילד, ויתמהו מאוד מכל דברי הילד, ויכל לדבר הילד וידום. ופוטיפר נכלם מאוד מדברי בנו, ויצו את אנשיו לבלתי המית את יוסף עוד, ויחדלו האנשים מהכות את יוסף. ויקח פוטיפר את יוסף ויאמר להביאו במשפט לפני הכוהנים השופטים אשר למלך, לשפטו על הדבר הזה. ויבואו פוטיפר ויוסף לפני הכוהנים שופטי המלך ויאמר אליהם, שפטו נא מה משפט יש לעבד הזה כי כזה וכזה עשה. ויאמרו הכוהנים אל יוסף, למה תעשה את הדבר הזה לאדוניך. ויען אותם יוסף לאמור, לא אדוני כי כזה וכזה היה הדבר. ויאמר פוטיפר אל יוסף, הלא כל אשר לי שמתי בידך ולא חשכתי ממך דבר כי אם אשתי ואיך תעשה לי את הרעה הזאת. ויען יוסף ויאמר, לא אדוני חי ה׳ וחי נפשך אדוני אם אמת הדבר אשר שמעת מאישתך, כי כזה וכזה היה הדבר היום. זה לי שנה תמימה היום בביתך, הראית כי עולה או דבר אשר יחייב את ראשי אליך. ויאמרו הכוהנים אל פוטיפר, שלח נא ויביאו בגד יוסף הקרוע לפנינו ונראה בו את הקרע. והיה אם מלפני הבגד יהיה הקרע ממול פניו היא החזיקתהו לבוא אליה, ובערמה עשתה את כל אשר תדבר אישתך. ויביאו את בגד יוסף לפני הכוהנים השופטים ויראו והנה הקרע ממול פני יוסף, וידעו כל הכוהנים השופטים אשר היא הציקתהו ויאמרו אין לעבד הזה משפט מות כי לא עשה מאומה. אך משפטו אשר יותן בבית הסוהר, בעבור השמועה אשר יצאה על אישתך מאיתו. וישמע פוטיפר את דבריהם, ויקח את יוסף ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים, ויהי יוסף בבית הסוהר שתים עשרה שנה. ובכל זאת לא שבה אשת אדוניו מעליו, ולא חדלה מדבר אל יוסף יום יום לשמוע אליה. ויהי מקץ שלושה חודשים ותוסף זליכה ותלך אל יוסף אל בית הסוהר יום יום, ותסיתהו לשמוע אליה. ותאמר זליכה אל יוסף, עד מתי תעמוד בבית הזה אך שמע נא בקולי ואוציאך מן הבית הזה. ויען יוסף אותה לאמור, טוב שבתי בבית הזה מלשמוע אל דבריך לפשוע באלוקים.