Sefer HaYashar (midrash), Book of Numbers 4

בעת ההיא דיבר ה׳ אל משה, אמור אל אהרון אחיך יאסף שם כי לא יבוא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל. ויעל אהרון כדבר ה׳ אל הר ההר וימת שם, בשנת הארבעים בחודש החמישי באחד לחודש. ואהרון בן מאת שנה ועשרים ושלוש שנים במותו בהר ההר. וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים, ויערוך את חילו להילחם בישראל. וייראו בני ישראל מאוד מפניו כי חיל גדול וכבד מאוד לו, ויתנו לב בני ישראל לשוב מצרימה. וישובו בני ישראל אחוריהם כמהלך שלושת ימים עד מוסרות בני יעקן, כי יראו להם מאוד מפני מלך ערד. ולא יכלו בני ישראל ללכת לשוב אל מקומם, וישבו בבני יעקן שלושים יום. ויהי כראות בני לוי כי לא אבו בני ישראל לשוב, ויקנאו אל ה׳ ויקומו וילחמו את ישראל אחיהם. ויהרגו מהם עם רב, ויושיבום בחוזקה אל מקומם הר ההר. ויהי בשובם, ומלך ערד עודנו עורך צבאו למלחמה לקראת ישראל. וידר ישראל נדר לאמור, אם נתון תיתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם. וישמע ה׳ בקול ישראל ויתן את הכנעני בידם, ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה. ויסעו בני ישראל מהר ההר ויחנו באובות. ויסעו מאובות ויחנו בעיי העברים בגבול מואב. וישלח בני ישראל אל מואב לאמור, נעברה נא בארצך עד מקומי. ולא אבו בני מואב נתון את ישראל עבור בארצם, כי יראו בני מואב מאוד. פן יעשו להם בני ישראל כאשר עשה להם סיחון מלך האמורי, אשר לקח את ארצם ויהרוג מהם רבים. על כן לא נתן מואב את ישראל עבור בארצו, וה׳ ציוה את בני ישראל לאמור לבלתי הילחם במואב ויט ישראל מעל מואב. ויסעו בני ישראל מגבול מואב ויבואו בעבר ארנון בגבול מואב, בין מואב ובין האמורי. ויחנו בגבול סיחון מלך האמורי, במדבר קדמות. וישלחו בני ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי לאמור, נעברה נא בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר, דרך המלך נלך עד עברנו את גבולך. ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויקבוץ סיחון את כל עם האמורי, ויצא המדברה לקראת בני ישראל וילחם בישראל יהצה. ויתן ה׳ את סיחון מלך האמורי ביד ישראל ויך ישראל את כל עם סיחון לפי חרב, וינקום את נקמת מואב.