וזה לשון הפרדס (בשער סדר אצילות פרק ד') קודם אצילות הנאצלים היה אין סוף פשוט בתכלית הפשיטות נעלם תכלית ההעלם ולא היתה אלקו"תו מתגלית להעדר הויות אשר על ידם קצת גילוי רוממות אחדות והיו הספירות בכחו נעלמים בו וכו' ואל יתמה לב אדם עליו באמרינו שהיו נעלמים בו אם כן יתחייב מזה הריבוי והשינוי כו' כי אם היותינו אומרים שהספירות היו נעלמים אין כוונתינו לומר שהיו הספירות בו כמעשיהם עתה אבל היו מתאחדים ביחוד חזק והמשיל משל מאבן החלמיש שמוציאים ממנו האש שאין האש מתגלה בו כלל ואינו במציאות ממש באבן וכו' כך היו הספירות באין סוף עד שכמעט לא יצדק בהם שם מציאות כלל אלא יחוד האמיתי כו' שלא יצדק בהם אפילו לשון צחצחות כמו שיתבאר בשער הצחצחות וכאשר עלה ברצונו הפשוט וכו' הוציא מההעדר אל הויה וכו' עיין שם כל הפרק ובשער צחצחות (פרק ג') מבואר אחר שביאר ענין השלשה צחצחות שעל גבי הכתר וטעם היותם מתחלקים אל שלשה עם היות שהם מיוחדים תכלית היחוד ומציאות החילוק הזה אי אפשר אלא על דרך השאלה כו' אמנם נתיחס אל מספר השלשה מפני שהם שורש ומקור אל שלשה ענפים שהם כתר חכמה בינה ולא כתר חכמה בינה ממש אלא כתר חכמה בינה המצטיירים בכתר כו' עיין שם כל הפרק ובסוף הפרק כתב והנה המציאות והיחוד והמקור הזה נתגלה במציאות הפשוט מצד רצונו אל האצילות ואמרינו נתגלה הכוונה מציאות ההוי"ה שלא היה משפעת להעלם האצילות בעצמותו ועתה מצד התפשטותו משפיע במקורות ההם וכו' ובפרק ד' האריך לבאר ענין היחוד של הספירות בעצמם שהם דבר אחד ממש:
שערי היחוד ואמונה, הקדמה 15
Sha'arei HaYichud VeEmunah, Introduction 15
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Jerusalem, 1990 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.