ובפרקים הבאים האריך לבאר ענין מה שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע והוא הידוע והוא המדע ואין הנבראים מוסיפין בו ריבוי ושינוי ואינם נוספים אליו יתברך אפילו אחר צאתם לחוץ מה שאין בשכל אנושי להשיגו מאחר שהחכמה נחשבת כגוף העשיה לגבי אין סוף יתברך אשר הוא רם ומתנשא רוממות מעלות לאין קץ על מדריגת החכמה ולא שייך כלל לייחס אצלו שום ענין המתייחס אל החכמה אפילו בדרך עילוי רב כגון לומר עליו שאי אפשר לעליונים ותחתונים להשיג חכמתו ומהותו כי ענין השגה נופל על דבר חכמה אבל הקדוש ברוך הוא שהוא למעלה מהשכלה והשגה לא שייך עליו לשון השגה וכמו שאי אפשר לומר על חכמה עמוקה ורמה שאי אפשר למששה בידים וכו' ומה שהקדוש ברוך הוא נקרא חכם היינו משום שהוא מקור החכמה שממנו יתברך נאצל ונמשך מדרגת חכמה וכן רחום וחסיד כו' וענין המשכה ואצילות איך ומה ידוע למשכילים אך הנגלות לנו להאמין באמונה שלימה דאיהו וגרמוהי חד דהיינו מדותיו וחכמתו ובינתו ודעתו עם מהותו ועצמותו המרומם לבדו רוממות מעלות לאין קץ מבחינת חכמה ולכן גם יחודו שמתייחד עם מדותיו שהאציל מאתו יתברך גם כן אינו בבחינת השגה להשיג איך מתייחד בהם לכן נקראו הספירות בזוהר הקדוש רזא דמהימנותא שהוא למעלה מן השכל ובהגה"ה כתב שהוא היודע והידוע והמדע שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה שייך לומר באצילות אחר שנתצמצם בבחינת כלים דאצילות אבל לא למעלה מאצילות חס ושלום מאחר שלמעלה מן אצילות אינו בבחינת מדע כלל חס ושלום עיין שם:
שערי היחוד ואמונה, הקדמה 22
Sha'arei HaYichud VeEmunah, Introduction 22
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Jerusalem, 1990 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.