Sha'arei HaYichud VeEmunah, Preface 27

עד אשר לעינינו האיר אור המזרח המאיר לארץ ולדרים כצאת השמש בגבורתו אשר מלאה פני תבל תבונתו ולקצוי ארץ זרחה חכמתו כאור השמש בתקופתו אשר מלאה הארץ כבוד תהלתו הלא הוא אדונינו מורינו ורבינו גאון עוזינו תפארת ישראל והדרתו נזר החכמים ותפארתם אור האלק"י קדוש ונורא שמו אשר מי ימלל שבחו להשמיע כל תהלתו המפורסם בכל קצוי ארץ כבוד קדושת שם תפארתו מורינו שניאור זלמן נשמתו עדן אשר פרש ענן אורו באור חכמתו הרחבה מן הים לבאר ברוח קדשו אשר הופיע עליו מן השמים תעלומות החכמה וסתריה ובמעמקי הים שם דרך להאיר אורחות ונתיבות החכמה הקדושה הזאת על פי קבלתו אשר קיבל מרבו הקדוש נשמתו עדן והוסיף אורה הכינה וגם חקרה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק לבאר ולהסביר לכל הבאים אליו לדרוש הוי"ה ויחודו ועבודתו יתברך ושם דרך לראות בישע אלקי"ם לכל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה אשר דבריו הקדושים היו מאירים מאור הגנוז ומלהיבים בלהבת אש מאוד הוי"ה ויחודו בלב כל אחד ואחד הבאים אליו לדרוש הוי"ה ליטע בלבם יחודו ואהבתו ויראתו יתברך כאשר השמיע לרבים לאלפים ורבבות תורתו הקדושה לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים והפליא עצה והגדיל תושיה להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד ולשית עצות בנפשו להתהלך לפני הוי"ה אשר אין די באר בכתב ולשון גודל עוצם צדקתו וקדושתו וחסידותו וענוותנותו ועומק חכמתו ורוחב בינתו כאשר עיני ראו ולא זר אשר בעוד השמש היה זורח על הארץ היו הדברים שמחים כנתינתם מסיני בלב כל אחד ואחד לאחוז בסנסני החכמה הקדושה ולשום בה נתיבות בלבו ולהאיר בנפשו באור החיים האמיתיים מאוד תודתו הקדושה: