Sha'arei HaYichud VeEmunah, Preface 68

עוד זאת אדרוש לבית ישראל ובפרט לחבירים המקשיבים לקולי להעירם בשני הערות גדולות חזקות ועצומות: הערה אחת היא לכל המעיין בספר הזה שיהיה כל עיקר כוונתו בידיעה זו שהוא ידיעת יחודו יתברך בכדי להגיע על ידי הבנה זו להתפעל בנפשו לעבוד עבודתו יתברך באהבה ויראה ומסירת נפש וביטול אליו יתברך כי עיקר שם הידיעה היא כשנתפסת ונרגשת בנפשו בבחינת חיות ממש ולהתפעל מזה בהרגשת חיות נפשו ממש וכמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך דייקא וכן הוא אומר דע את אלק"י אביך ועבדהו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה איזהו עבודה שבלב זו תפלה כי כל עיקר הידיעה הוא לידע יחודו יתברך וידיעת יחודו הוא אינו בערך הבנה כי בחינת יחוד הוא למעלה מן הבנה כי אם בבחינת תפיסת והרגשת יחודו יתברך בנפשו האלק"ית של כל אחד ואחד מישראל מצד שורשו שהוא למעלה מן החכמה והבנה יש בכחם זה להיות נתפס יחודו יתברך בנפשם וזו נקראת ידיעה: וכמבואר בספרו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן שהדעת הוא קיום המדות וחיותם וכאשר יבין המבין בעץ חיים אשר כל ענין הדעת הוא רק מצד המדות ועל זה נאמר בדעתו תהומות נבקעו וכן הוא אומר בדעת חדרים ימלאו שהוא חדרי ליבא דייקא אבל בלא הדגשה ותפיסה והתפעלות מדותיו אינו נקרא ידיעה כלל ויהיה כל השכלת הספר הזה בלא יועיל חס ושלום: