כי הנה ידוע ומבואר בספרו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן שהתורה נקראת לחם והוא מזון הנפש וכמו שכתוב לכו לחמו בלחמי כי כמו למשל באדם שהוא חי מצד חיות הנפש המחיה את הגוף וקיום החיות של הנפש בגוף הוא על ידי אכילה שהוא הלחם ובלי אכילת הלחם אין קיום להחיות של הנפש המתקשרת בגוף כי אם לא יאכל אדם כמה ימים הרי יחלש וייגע וכל התחזקות והתקשרות הנפש עם הגוף הוא על ידי אכילת הלחם הזן את הנפש ומקשרה עם הגוף ועל ידי זה יהיה שכלו חזק ומדותיו בשלימות כידוע: והנה בדבר אחד גדלה מעלת חיות הנפש מהלחם אשר הוא אוכל כי חיותו הוא רוחניות ושכליות והלחם הוא צומח ואין נגלה בו תנועה חיונית כלל אבל ממה שאנו רואים שהלחם זן את הנפש ומחייהו בזה מוכרח שגדל מעלת הלחם ממעלת הנפש החיונית מצד השורש כי אם שכח החיות שבו הוא מוסתר מאד וכאשר יבואר אם ירצה השם במקום אחר ביאור זה:
שערי היחוד ואמונה, פתח דבר 70
Sha'arei HaYichud VeEmunah, Preface 70
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Jerusalem, 1990 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.