Shivchei HaBesht 179

פ"א נסע א' על יום הכיפורים להבעש"ט. והנה יום קודם עי"כ נסע האיש כל היום וכל הלילה בכדי למהר נסיעתו לשם ובא לאור בקר של עי"כ א' פרסה סמוך לעיר מעזבוז. אז אמר בנפשו הנה הוא סמוך לעיר והסוס נתייגע מאד כי נסע כל הלילה, אעמוד בכאן להתפלל ובין כך ירעה הסוס. אחר התפילה גברה עליו השינה. אמר בלבו מה בכך אם אישן בכאן שעות שתים הנה הסוס ינוח מיגיעו ואז אח"כ אסע במהירות ואיך שיהיה בוודאי אבוא קודם חצות היום לעיר. ושכב על העגלה ונרדם בשינה מאד וכשניעור משינתו ראה שהוא בין השמשות של יוה"כ. ונצטער הרבה מאד כי אחרי כל היגיעות שיגע ליסע להבעש"ט על יו"כ מוכרח הוא להיות יו"כ ע"פ השדה בעצמו סמוך לעיר ובפשיעתו. וצעק ובכה במר לבו כל הלילה וכל היום. ובמוצאי יו"כ נסע במהירות להבעש"ט במר נפשו וכשבא להבעש"ט עשה צחוק ממנו. והענין היה שהוא היה צריך להעלות בתפילתו תפילת עם שבשדות ומן השמים הכריתו אותו לכך.