Shivchei HaBesht 191

בסטאמבול היה איש אחד עשיר מופלג והיה לו בן יחיד אחד מופלא ופתאום נעשה סומא מעיניו. וביקשו מהרופאים שירפאו אותו ואחרי כל התחבולות שעשו לא הועילו כלום ונתייאשו מרפואתו. ובהיות הבעש"ט בק"ק הנ"ל אמר להאיש הנ"ל שהוא ירפאנו רפואה שלימה. ומאד שמח לדבריו והכניסו לביתו בכבוד גדול. וכשראתה אשת הנגיד הנ' ותבזהו בעיניה. כי לא הלך בבגדים חשובים מפני טלטול הדרך וימים ותכעוס על בעלה ותאמר למה הבאת אותו אלי הלא כל הרופאים לא הועילו כלום ומה יועיל זה בשמות. ותדבר על שמות הקדושים ויחרה אף הבעש"ט על שלא האמינה בכח פעולת שמות ה'. ויאמר היכן הוא הילד הסומא הביאהו אלי וארפאהו שיראה תיכף ומיד כדרך כל האדם. ויהי באומרו נתפעם רוחה כי הרוצה לשקר ירחיק עדותו והוא אומר שבזו הרגע יראה. יכול להיות שיאמת דבריו. ומיד הביאו לו החולה וילחוש באזניו איזה דבר ומיד צוה להביא גמרא לפניו וצוה לו לקרות וקרא כדרך כל הארץ. והיה שמחה גדולה באנשי הבית ותיכף ומיד העביר הרב ידו על עיניו וחזר לבראשונה והיה בכיה גדולה בבית. ובקשו אותו בקידה ובהשתחוויה ורצה ליתנו [ורצו ליתן] לו מעות סך עצום. והשיב הרב את המרשעת שלגלגת משמות הקדושים אסור לך ליהנות מהם כי מתחילה לא רציתי לעשות לכבודי ח"ו או בשביל מעות רק בשביל קדוש השם ית'. הראתיך בעיניך גודל כח קדושת השם אבל אתה לא תהנה מהם, והלך מאתם כך.