Shivchei HaBesht 47

הק' ר' שמעלקא ואחיו הרב מ' פנחס נבג"מ נתבקשו ביחד על כסא הרבנות בק"ק פפד"מ ובק"ק ניקלשפורג. ובהיות שק"ק פפד"מ היה קהילה גדולה ונכבדת מק"ק נ"ש לא הכריעו אנשי הקהילות ביניהם מי ישב על כסא הרבנות בפפד"מ ומי יהיה בק"ק נ"ש. ואמרו שהם בעצמם יכריעו ביניהם והגם כי הרב מ' שמעלקא ז"ל היה זקן מאחיו עכ"ז ברוב ענוותנותו אמר כי אחיו הרב ר"פ הגון יותר לרבנות דק"ק פפד"מ. ואחיו תלה הגדולה באחיו הגדול ממנו והסכימו שניהם שכאשר יפטרו מרבינו הגדול המ"מ דק"ק מעזריטש ישאלו את פיו הק' וכאשר יגזור אומר כן יעשו. ועוד ישאלו ממנו מאמר א' מהזהר אשר לא יוכלו לעמוד על הבנתו. וכשבאו לבית הרב התחילו האחים מדינים זה עם זה מי ילך בראש. כי כל א' אמר לאחיו שהוא גדול ממנו. ומיד אמר הרב המגיד בזה"ל הרב דק"ק נ"ש ילך בראש כי הוא גדול האחים. וכשנכנסו לפנים סיפר להם הרב מעשה משר א' ממנהגו עם עבדיו והיכליו. וכשסיים הספור צוה להם שילכו לשלום. ולא שאלו ממנו מאמר הזהר וכשבאו על אכסניא שלהם נתיישבו בדבר. כי בוודאי לא סיפר לבטלה וראו בעינא פקיחא שהוא משל ומליצה, ומתוכו הבינו מאמר הזהר על בוריו: