האומר לחבירו קרע כסותי או של חבירי או רודף או נרדף ששיברו כלים. ובו ד סעיפים:האומר לחבירו קרע את כסותי שבר את כדי ע"מ שאתה פטור ה"ז פטור (וי"א אפי' לא ע"מ לפטור בפי' אלא שא"ל דברים שמשמעו כך כגון שא"ל שבור כדי וא"ל המזיק ע"מ לפטו' וא"ל הניזק לא יש לנו לומר דבתמיה קאמר לו ופטור) (טור ס"ב בשם הרא"ש) ואם לא אמר לו ע"מ שאתה פטור ה"ז חייב אע"פ שהרשהו להשחית בד"א כשבאו הכלים לידו תחל' בתורת שמיר' כגון שהיו שאולים או מופקדים אצלו אבל אם לא באו לידו בתורת שמיר' כיון שאמר לו קח כלי זה ושברו בגד זה וקרעו ועשה כן ה"ז פטור אע"פ שלא אמר לו ע"מ שאתה פטור (וע"ל עוד סי' שפ"ב מדינין אלו האומר לחבירו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך י"א דחייב וי"א דפטור) (ר"ן פ"ק דקידושין ב' הדעות):
1. One who tells another "tear my garments, break my vessel, on the condition that you are exempt"- he is exempt (and there are those who say that even if he did not say "on condition that" explicitly, rather that he said words of similar meaning, for example if he said to him "break my vessel" and the damager said "on condition that I am exempt" and the one who suffered damage said "no" we can say that he said so sarcastically, and he is exempt). And if he did not say to him "on condition that you are exempt" then he is liable, even though he gave him permission to destroy. When is this true? When the items first came into his hand to be guarded, in that they had been lent or given for safekeeping. But if they did not come to be guarded, for example, if he said "take this vessel and break it, take this garment and tear it" and he did it, behold he is exempt, even though he did not say "on condition that you are exempt."