שחייב לזון בניו ובנותיו כשהם קטנים. ובו ד סעיפים:חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם ומשם ואילך זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו ואם לא רצה מכריזין עליו בצבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו ואין כופין אותו לזונן בד"א בשאינו אמוד אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם מוציאי' ממנו בעל כרחו משום צדקה וזנין אותם עד שיגדלו: הגה ודוקא לענין מזונות הבנות אבל לא כופין להשיא בנותיו ואע"פ שמצוה ליתן לבתו נדוניא ראויה מ"מ לא כייפינן ליה אלא מה שירצה יתן רק שישיאן (הגהות מרדכי דקידושין וכ"כ תא"ו נתיב כ"ב):
A man is obligated to provide sustenance to his sons and daughters until they are 6 years of age, even if they own property that came to them through their mother's father's house. From then and on, we provide for them as a decree of the sages until they are adults. If he does not want to, we denounce him and shame him and antagonize him [until he does]. If he [still] does not want to, we denounce him in public and say, "So-and-so is cruel and does not want to provide for his children! He is worse than a non-kosher bird that [at least] provides for its chicks!" But we do not force him to provide them sustenance. When does this ruling apply? When there is no economic estimation. But if the estimate shows that there is enough money for them to get charity, we remove it from him by force, for charity purposes, and we feed them until they become adults. Rama: This is specifically for feeding daughters [as well], but we do not force him [with regards to how much he gives] to marry off his daughters. Even though it is a mitzva to give his daughters off to those who are appropriate for them, nevertheless we do not force it, except what he prefers to give, as long as he marries them off (Hagahot Mordechai in Kiddushin, and so writes TA"V Netiv 22).