Torat HaOlah, Author's Introduction 9

וכן מצינו שכל חכם מחכמינו ז"ל המציא טעם נכון לפי השגת ידו בהוויית הקרבנות והמשכן. ומי גדול עלינו מהרמב"ם ז"ל, שאף על פי שידוע שכל דבריו אמת והולכין דרך הפשט, וכתב בספרו משנה תורה בספר עבודה כל מדות המקדש והלכות הקרבנות כדינן המוזכרין בתלמוד, שהנגלה הוא אמת והאמונה כאשר ציוה ה' את משה, וכן בטעמי המצוות בספר 'המורה' ח"ג נתן טוב טעם ודעת לכל כלי המקדש ועבודותיו על דרך הפשט הנזכר שם – מכל מקום לא מנע עצמו מלגלות רמיזותיו לבנו יחידו בתשובה שנמצא שכתב לבנו, וזה לשונו: דע בני אברהם, ירחמך האל, כי המשכן וכליו בא המשל על גוף נכבד. והתחיל בארון, דע כי הארון הוא משל על הלב וכו', כמו שהאריך בזה. וכן עשה כל חכם בישראל. ולכן ננערתי אני משה בן לא"א מורי הפרנס הנדיב אשר אשר נדבה רוחו לבנות מקדש מעט בניין מפואר בית אלוקים אשר שם נהלך ברגש ישראל שלי"ט הנקרא משה איסרליש מקראקא לעמוד ולשרת לפני ה' אלוקי ולעסוק בתורת הקורבנות למצוא להם טעם נכון קל להבינו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בכל יום תמיד ואף שאם יחטאו רבים או יחיד אומר להם: לך אצל הקרבן המחיוב לאותו חטא ועסוק בו, ורחמי ה' – כי לא תמנו – יקבל העסק ההוא במקום עסקי הקרבן. ואף מזבח אבנה בשברון לבי ואשברה רוחי בקרבי לעסוק בתורת המקדש והמזבח ושאר הכלים, לתת טוב טעם ודעת בעניין בניינו ותמונתו ותבניתו כתבנית אשר מראה בהר. רוצה לומר: כמו שעשו חכמינו ז"ל, הם ההרים הגדולים, שכל אחד שם נפשו בכפו להראות תבנית המשכן ואולמיו, כמו שנגלה בפירושיהן – ואין איש שם על לב, עניין מידות המקדש הנזכר במסכת מידות, הנבנה לעולמים, כדי שיהיה עניינו תמיד בעינינו, ויצאו מזה שני תועליות: