התורה חסה על ממונם של ישראל ולמה כן כי זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש בכלי הוא נהנה מהחיות שיש באותו דבר כי לולא אותו הרוחניות לא הי' שום קיום לאותו דבר ויש שם ניצוצות קדו' השייכים לשורש נשמתו. ושמעתי כי זה טעם שיש אדם שאוהב דבר זה ויש אדם שהוא שונא דבר זה ואוהב דבר אחר.
צוואת הריב"ש 109
Tzava'at HaRivash 109
Standard
AI-generated narration
וכשהוא משתמש באותו כלי או אוכל מאכלין אפי' לצורך גופו הוא מתקן הניצוצות כי אח"כ הוא עובד באותו כח הבא לגופו מאותו מלבוש או מאכל או שאר דברים בזה הכח עובד להשי"ת נמצא מתוקנים לכך.
פעמים יארע דבר שהוא שכשכלה כבר לתקן כל הניצוצין שהי' באותו דבר השייכים לשורש נשמתו אז לוקח ממנו השי"ת אותו הכלי ונותן לאחר ששייכים הניצוצין שיש באותו כלי לשורש אחר.
ואמר ריב"ש ע"ה שאוכלין ב"א ושותין ב"א ומשתמשין בב"א היינו בהניצוצין שיש באותן הדברים לכך. צריך אדם לחוס על כליו ועל כל דבר שיש לו דהיינו מצד הניצוצין שיש שם באותן הכלים בכדי לחוס על ניצוצין קדישין:
Text editions & licenses
Warsaw, 1913 · Public Domain
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.