BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 105

כחוֹזי הוֹדוּ כן רואים גם בעלי הזוהר את אויר העולם והנה הוא כולו חיים, קודש וטוהר. אדם נושם, אדם מכניס את האויר לתוכו, והוא מתמלא ממילא כל טוב, כל יופי, כל אמת וכל קודש. אבל מאין כל הזוהמה והטומאה? האדם לא רק מכניס את האויר לתוכו, כי־אם גם מוציא הבל תמיד. האויר מצד עצמו הוא — טוהר וטוב ויופי, אבל הוא לא רק כוח אקטיבי, כי־אם גם — ולרוב — כוח פסיבי. כל מה שהאדם עושה, אף המעשה הקטן שבקטנים, ולא רק כל המעשה, כי־אם גם כל המחשבה אשר יחשוב האדם, ואפילו מחשבה קלה שבקלות, ואפילו הרהור חולף ועובר, הכל פועל ועושה רושם באוירו של עולם. ומתוך שהאדם הוא המושל בבריאה, לפי שבעל־בחירה הוא ויש לו — ביחד עם הנטיה והיכולת להיטיב — גם הנטיה להרע, לרדת ולנפול, הרי הוא רושם רשמים רבים רעים וטמאים באויר. ההבלים שהוא מוציא מגופו הם בבחינת — ״הבל שיש בו חטא״. מתוך־כך אויר העולם מתמלא גם רשעה וזוהמה. גסותו של זה נכנסת לתוך נפשו של זה, טומאתו של זה — לתוך לב הזולת, חטא גורר חטא ורשעה גורמת רשעה. אדם יושב כאן וחושב מחשבה רעה או לא־טהורה, והמחשבה עושה בלי־משים את פעולתה, היא נרשמת באויר, נישאת על גליו ובאה לתוך לבו של אחר. כשאדם מדבר דיבור רע או לא יפה — הרי כאן רושם עוד יותר חזק, וכל־שכן כשהמחשבה והדיבור באים לידי מעשה. במידה שהמחשבה מתחזקת ומתפשטת על־ידי דיבור ועל־ידי מעשה פעולתה באויר קבועה וחזקה. מחשבה עוברת עושה רושם, אבל מחשבה חזקה, ומה גם מאושרת ומקוימת על־ידי דיבור ועל־ידי מעשה, היא כחוקקת חקיקה באויר. נשארים בחלל העולם מעין אותיות חקוקות וצירופי אותיות. כשמחשבות רבות רעות או לא־יפות מכונסות במקום אחר — גלי האויר במקום ההוא נושאים את כל חטאת בני־האדם, והמקום ההוא מסוכן מאד לנפש. ואולם האויר הלא איננו עומד במקום אחד. הגלים נישאים ממקום למקום וחטאי מקום אחד הולכים ומשפיעים את השפעתם הרעה גם במקומות אחרים. משום־זה יש אשר איש, שמטבעו הוא טהור, הולך ונסחף בזרם החטא… ביחוד גדולה מאד הסכנה בתקופות המהומה והמבוכה, בשנות המלחמות, בעתות ההרג הרב, הרציחות ומעשי האונס שאינם פוסקים. האדם חי אז כולו בתוך זרם של רצונות רעים ומחשבות דעות, ורק בגבורה רוחנית מיוחדה הוא שוחה נגד הזרם הרע הזה.