BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 128

״תלת שמהן, — אומר הזוהר, — אינון לנשמתא כגוונא דרזא עילאה: נפש, רוח, נשמה. נפש — איהי תתאה מכולא; רוח — איהו קיומא דשלטא על נפש, ואיהו דרגא עילאה עלה לקיימא עלה בכולא כדקא חזי; נשמה — איהו קיומא עילאה על כולא ושלטא על כולא, דרגא קדישא עילאה על כולהו. ואלין תלת דרגין כלילן בהו, בבני־נשא, לאינון דזכאן לפולחנא דמאריהון, דהא בקדמיתא אית ביה נפש, ואיהו תיקונא לאתתקנא ביה בר־נש, כיון דאתי בר־נש לאתדכאה בהאי דרגא אתתקן לאתעטרא ברוח, דאיהו דרגא קדישא דשריא על נפש לאתעטרא בה בר־נש ההוא דזכי, כיון דאסתלק בהו בנפש ורוח, ועאל ואתתקן בפולחנא דמאריה כדקא יאות, כדין שריא עליה נשמה דרגא עלאה קדישא, דשלטא על כולא, בגין לאתעטרא בדרגא עילאה קדישא, וכדין איהו שלימא דכולא, שלים בכל סטרין למזכי בעלמא דאתי, ואיהו רחימא דקודשא ברוך הוא, כדאת אמר: להנחיל אוהבי יש. מאן אינון אוהבי? אלין אינון, דנשמתא קדישא בהו״ (בראשית, דף ר״ו, ע״א).