BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 129

לפי־זה עיקר עבודת האדם הוא בנפש; בה ועל־ידה צריך הוא לצרף, לטהר ולזכך את כל המחשבות, כל הדיבורים וכל המעשים (״איהו תיקונא לאתתקנא ביה בר־נש״). לאחר שהאדם משלים ומתקן את נפשו, נותנים לו רוח ממרומים, בדרך מתנה, בדרך השפעה, בדרך חסד אלהי. רוח זה הוא כעטרה המקפת את האדם. כיון ששמר האדם עטרת־מלך זו בקדושה ובטהרה, נותנים לו מתנה עוד יותר יקרה — נשמה, שהיא כלי מוכן לקבל עטרת־האצילות היותר עליונה — חיה, יחידה (״בגין לאתעטרא בדרגא עילאה קדישא״). כשם שהנפש מתכשרת לקבל פני הרוח — עטרתה, כך הנשמה מתפשרת לקבל מה שלמעלה ממנה.