BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 200

״זה שסיפר, שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף, פירושו, שהוא זוכר גם כשחתכו את טבורו. הב׳ שאמר, שזוכר בשעה שהיה הנר דולק, היינו, שהוא זוכר גם כשהיה בעיבור, כשהיה נר דולק על ראשו. וזה שאמר שזוכר גם בעת שהתחיל ריקום הפרי, היינו, שזוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף, בעת יצירת הולד. וזה שזוכר בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטוע הפרי, היינו, שזוכר כשנמשכה הטיפה בעת הזיווג. וזה שזוכר את החכמים, שהיו ממציאים את הגרעין, היינו, שזוכר גם כשהרתה הטיפה עדיין במוח. וזה שזוכר את הטעם, היינו — הנפש, והריח, היינו — הרוח, והמראה היינו— הנשמה. והתינוק אמר שזוכר ״לא־כלום״, כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפילו מה שהוא קודם לנפש. רוח, נשמה, שהוא בחינת אין״.