BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 265

במלות: ביצים, אפרוחים, בנים שבפרשת שילוח הקן, רואה הזוהר רמז לשלשה סוגי אדם: אלה שיש להם רק נפשות, ומקור הנפשות הוא ברוחניות עולם העשיה, באופנים (מניעי הגלגלים, ולפי השגותינו עתה — ראשי הכוחות הרוחניים שבקוסמוס); אלה שיש להם גם רוחות, ומקור הרוחות הוא עולם היצירה, עולם המלאכים או מטטרון, שהוא כללות עולם היצירה; אלה שיש להם, מלבד נפש ורוח, גם נשמה, ומקור הנשמה הוא בעולם הבריאה, עולם הנשמות, עולם הכסא (כורסיא). את הראשונים מכנה ס׳ הזוהר בשם: ביצים — התחלת הוויה רוחנית; את השניים הוא מכנה בשם אפרוחים — גידול ההוויה הרוחנית; ואת השלישים בשם בנים — ביכור ההוויה הרוחנית. ואולם יש סוג רביעי של בני־אדם והוא נעלה ונשגב אף על אלה הקרויים בנים. הרי הם האנשים שזכו לבחינת נשמה לנשמה (או: חיה ויחידה), והם מבחינת האם עצמה (״שלח תשלח את האם״) — מעולם האצילות. והנה אומר הזוהר, ש״כורסיא״, עולם הכסא, עולם־הבריאה, הוא — סוכת שלום, שבה מקננת ״אימא עילאה״ (הבינה) בשלש ספירות העליונות; עמודא דאמצעיתא, הקו התיכון, מידת התפארה, הממזגת בין החסד והדין, מידה זו שכוללת בעצמותה את כל שש המידות (חג״ת, נה״י) — מקנן (עושה לו קן, כלומר: שוכן) במטטרון, בעולם היצירה; ואימא תתאה, מידת המלכות, הספירה האחרונה, מקננת באופן, בעולם העשיה, במניעי הגלגלים, ובציור מלאכי — סנדלפון…