BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 285

״עתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין, פריש ואתפרש מכולא ולא פריש, דהא כולא ביה מתדבקן והוא מתדבק בכולא. הוא — כולא. עתיקא דכל עתיקין, סתימא דכל סתימין, אתתקן ולא אתתקן: אתתקן — בגין לקיימא כולא, ולא אתתקן — בגין דלא שכיח. כד אתתקן אפיק ט׳ נהורין דלהטין מניה, מתיקונוי, ואינון נהורין מניה מתנהרין ומתלהטין ואזלין ומתפשטין לכל עיבר כבוצינא דאתפשטין מניה נהורין לכל עיבר, ואינון נהורין דמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא בלחודוי, כך הוא עתיקא קדישא, בוצינא עלאה, סתימא דכל סתימין, ולא שכיח בר אינון נהורין דמתפשטן דמתגליין וטמירן, ואינון איקרון שמא קדישא, ובגין כך כולא חד״ (אדרא זוטא קדישא).