BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 286

פירוש הדברים לפי־פשוטם כך הוא: העתיק הקדוש, הסתום מכל הסתומים, פרוש ונבדל הוא מן הכל, ויחד עם־זה דבוק הוא בכל, כי הכל מתדבק בו, והוא מתדבק בכל. הוא — הכל (יזכור נא הקורא מאמר אבן־עזרא: ״כי הוא יוצר הכל והוא — הכל״). העתיק מכל העתיקים, הסתום מכל הסתומים התלבש בכל — ולא התלבש: התלבש כדי לקיים את הכל, ולא התלבש, כי הוא איננו מושג לעולמות כלל (כי עומד הוא מחוץ לכל מציאות מורגשת). בשעה שהתלבש הוציא תשעה אורות המאירים בחוזק ממנו, מלבושיו, ואלה האורות — ממנו הם מאירים ומתלהטים והולכים ומתפרשים לכל־צד, כנר אשר קוי־אור מתפשטים ממנו לכל־צד, וכשניגשים להתבונן באלה הקוים המתפשטים — שוב אין מוצאים דבר מבלעדי הנר עצמו. העתיק הקדוש, הנר העליון, הסתום מכל הסתומים, איננו מושג כשהוא לעצמו כלל והוא נגלה רק על־ידי האורות המתפשטים ממנו, הנגלים והנסתרים. אלה האורות הם הם השם הקדוש, שאין־סוף מאיר בו, ובזה הכל מתאחד.